מצוה עב לדון בערכי בהמה דכתיב והעמיד את הבהמה והעריך הכהן אותה. המקדיש בהמה טהורה תמימה לבדק הבית אף על פי שעבר על עשה מה שעשה עשוי דכתיב ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו וגו' לבעל מום לדמי קדשי בדק הבית דלמזבח לא איפשר לאקרוביה דהא בעל מום הוא וכתיב ואשה לא תתנו מהם ודרשינן נדבה תעשה אותו אותו אתה עושה נדבה לבדק הבית ואי אתה עושה תמימים נדבה לבדק הבית ולאו הבא מכלל עשה הרי הוא עשה ומה שעשה עשוי ילפינן מדכתיב בהאי קרא ולנדר לא ירצה אלו קדשי מזבח בעלי מומין דמשמע רצויי לא מרצו הא מיקדש קדשי ואיתקוש תמימים לבדק הבית דמפקינן להו מדכתיב אותו אותו לבעלי מומין למזבח דהא מחד קרא נפקא לאיסורא דלא יקדיש תמימים לבדק הבית ובעלי מומין למזבח הילכך אתקוש נמי לענין מה שעשה עשוי דכמו דבעלי מומין למזבח מה שעשה עשוי כדדרשי מולנדר לא ירצה הא מקדש קדשי הכא נמי במתפיס תמימין לבדק הבית אף על פי שעבר על עשה מה שעשה עשוי דאיתקוש כדאמרינן ולהכי חלה עליה קדושה ונפדית כשהיא תמימה ומעריך אותה הכהן והדמים יפלו לבדק הבית דכיון דקדושתן הויא קדושת דמים לבדק הבית לא איכפת לן אי הויא תם או בעל מום דתמימים נמי מיפרקי כדאמרינן. ופודן על מנת להקריב לפני המזבח למי שהיא ראויה דכל שראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם דאף על גב דסתם הקדשות לבדק הבית היינו לדמים אבל אי הוי מידי דחזי למזבח אין יוצא ממנה בין שהקדישה הוא לבדה בסתם בין שהקדישה עם שאר נכסים סתם דהוו לבדק הבית דכתיב ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה' כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש כלומר כל הראוי לקרב על גבי המזבח מקדשי בדק הבית יקרב.