מצוה עא לדון בערכי בתים דכתיב ואיש כי יקדיש את ביתו קדש לה' והעריכו הכהן בין טוב ובין רע וגו' והיא הדין בבהמה טמאה ממש כדכתיב ואם כל בהמה טמאה וגו' בין טוב ובין רע וגו' וכן שאר מטלטליו דכתיב ואיש כי יקדיש את ביתו קדש יכול בבית דירה הכתוב מדבר כשהוא אומר ואם המקדיש יגאל את ביתו הרי בית דירה אמור הא מה אני מקיים ואיש כי יקדיש את ביתו קדש מלמד שמקדיש אדם כל נכסיו שבביתו קדש לה' מלמד שסתם הקדשות לבדק הבית ואם פדה אותן המקדיש או אשתו או יורשיו מוסיף חומש דכתיב ואם גאל יגאלנה ויסף חמישיתו על ערכך יגאלנה לרבות את האשה גאל יגאלנה לרבות את היורש ומה מצינו בגאולת שדה הבעלים מוסיפים חומש ולא כל אדם אף כאן בעלים ולא כל אדם אלא דאתא קרא לרבויי אשה ויורש ודין כפיה לפתוח ראשון נראה דהויא דרבנן דהא בזמן היובל מצוה הוא דאיכא ולא כפיה. והדמים לבדק הבית דסתם הקדשות לבדק הבית כדדרשינן מדכתיב קדש לה'. בין שהיה הבית בבתי ערי חומה בין בבתי ערי החצרים הרי זה נגאל לעולם דכולהו בית איקרו. גאלו אחר מיד ההקדש אם היה בית ערי חומה וקם ביד הגואל שנים עשר חדש נחלט דכתיב במוכר בית מערי חומה ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וגו' לקונה אותו לדורותיו לא יצא ביובל ודרשינן לקונה אותו ואפילו מיד הקדש נחלטה לו ואינה יוצאה לבעלים ביובל אבל לא גאלה אחר הקדש אינו מחליטה דאמר קרא לדורותיו יצא הקדש שאין לו דורות דליכא פריה ורביה קמי שמיא. ואם היה בית החצרים והגיע היובל והיא ביד הגואל חוזר לבעליו ביובל דכתיב בבתי ערי החצרים על שדה הארץ יחשב הקישן לשדה אחוזה מה שדה אחוזה יוצא ביובל ובגרעון כסף אף בית חצרים וביובל יצא למאי איצטריך הלא הוקשו לשדה אחוזה אלא איצטריך למקדיש בית בבתי ערי החצרים וגאלו אחר מיד הקדש ופגע בו יובל דחוזר לבעליו ביובל כדכתיב וביובל יצא: