כל המקדיש בהמה בחייה בין קדשי מזבח שנפל בהם מום בין קדשי בדק הבית ואפילו תמימה למזבח ולדמיה הרי זו צריכה העמדה בבית דין דכתיב והעמיד את הבהמה דקאי ארישא דקרא דאוקימנא בקדשי מזבח ואסיפא דמשתעי בקדשי בדק הבית ואם מתה הבהמה קודם שתפדה אין פודין אותה אחר שמתה אלא תקבר דאפילו תימא פודין את הקדשים להאכילן לכלבים הני מילי כשנעשו טרפה דאיכא העמדה והערכה אבל מתו לא דבעינן העמדה והערכה אבל הקדיש שחוטה או נבלה לבדק הבית הרי זו תפדה כשאר מטלטלין דילפינן לעיל מדכתיב את ביתו וכו' דמקדישן ומעריכן לפדותן. שחט בה שנים או רוב שנים ועדין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה ונערכת והרי היא בכלל העמדה והערכה עד שתמות דכמו דלענין טומאת נבלות אמרינן דאינה מטמאה עד שתמות או עד שיתיז ראשה דהא וכי ימות מן הבהמה כתיב הכי נמי הכא במיתה תליה מילתא דכל שהיא מפרכסת שפיר הויא בהעמדה והערכה.