הקדיש שדה ולא נפדית והגיע היובל הכהנים נותנים את דמיה ותהיה אחוזה להם דכתיב ואם לא יגאל את השדה המקדישו ואם מכר את השדה גזבר לאיש אחר וגו' והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' [לא] שישוב להקדש בדק הבית אלא כשדה החרם הניתן לכהנים דכתיב כל חרם בישראל לך יהיה אף זה תתחלק לכהנים. ונתינת דמים גמרינן קדש קדש ממקדיש בית דכתיב כי יקדיש את ביתו קדש וכתיב נמי הכא קדש לה' מה בית לא תצא לעולם מיד הקדש בלא דמים כדכתיב והעריכו הכהן וגו' אף שדה אחוזה לא תצא מיד הקדש בלא דמים הילכך כי פריק לה אחר הרי דמים לבדק הבית הקדש וכי מטי יובל נפקא בחנם לכהנים שכבר נפדית מיד הקדש וכתיב ואם מכר גזבר את השדה לאיש אחר וגו' והיה בצאתו מיד הלוקחו מן הגזבר כדרך שאר שדות שיוצאות מיד לוקחיהן ביובל קדש לה' וגו' כשדה החרם לכהנים וגו' ולא ילפי' גזירה שוה דקדש קדש אלא היכא דלא נפדית לאחר דלא תצא מיד הקדש בחנם אבל כשנפדית מיד הקדש נפקא בחנם כדאמ' והיינו כשלא גאלה בעל מיד הקונה אלא שיצאה ביובל להקדש כדכתיב בצאתו ביובל אבל אם גאלה מיד הקונה חוזר לו לעולם. וכן אם גאלה הוא או בנו מן ההקדש חוזרת לאביו ביובל ולא להקדש דכתיב ואם מכר את השדה לאיש אחר ולא לבן שאם גאלה בנו אינה יוצאה לכהנים אלא לאביו או אינו אלא לאחר ולא לאח כשהוא אומר איש הרי אח אמור שיהא כאחר ותצא לכהנים הא מה אני מקיים אחר ולא לבן שבן קם תחת אביו ליעידה דאמה העבריה שאין צריך לקדשה בכסף אחר אלא באותו כסף שנתן בה אביו כשקנאה היא מקודשת לו ולעבד עברי דעובד את הבן כדאמ' התם הכא נמי מוקמינן בן במקום אב לשדה אחוזה דכי היכי דאין יוצאה מיד אביו לכהנים אם גאלו בנו נמי אין יוצאה להתחלק לכהנים ביובל כדאמ' מה שאין כן באח דאין קם ליעידה ולעבד עברי דאף על גב דקם ליבום אין יבום אלא במקום שאין בן הא יש בן אין יבום ואם כן בן עדיף מאח ולהכי אוקמי' ריבויא דאיש לאח ומיעוטא דאחר לבן כדאמ' ובת נמי כיון דלענין נחלה במקום בן כי אחר דמיא לא הויא כבן להא מילתא ואם היה המקדיש כהן או לוי גואל לעולם אפילו לאחר היובל דכתיב גאולת עולם תהיה ללוים.