מעשר שני ממון גבוה הוא. בפרק האיש מקדש (קידושין דף נ״ד:) פלוגתא דתנאי ואיפסיקא הלכתא בגמרא כר״מ דאמר הכי:
ומ"ש ואינו נקנה לו במתנה אא"כ נתן לו הטבל. שם בגמרא אליבא דר"מ ונתנו טעם בגמרא למה כשנתן לו את הטבל נקנה לו משום דקסבר מתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין ויש לתמוה היאך פסק רבינו שאם נתן לו את הטבל נקנה לו והרי הוא ז"ל פסק בפ"ו מהלכות מעשרות ובכמה דוכתי דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. ותירץ הר"י קורקוס ז"ל שסובר רבינו דדוקא להאי מילתא אמרו לאו כמי שהורמו דמיין דע"כ לא אמר ר"מ מע"ש ממון גבוה אלא דוקא כשהורם ונקרא עליו שם מעשר דהא מדכתיב לה' הוא יליף לה וקרא אחר שהורם ונקרא מעשר משמע.
ומ"ש והמקבל מפריש המעשר פשוט הוא.
ומ"ש ואין מקדשין בו וכו'. משנה בריש מע"ש (משנה ב').
ומ"ש ואין מרהינין אותו וכו' עד ואם רצה הלה ליתן. שם ירושלמי: