1
האביונות של צלף וכו'. ירושלמי ספ"ד דמעשרות אביונות נותנים עליהם וכו':
2
כתב הראב״ד שנה זה המחבר כב״ש וכו'. טעמו מדגרסינן בר״פ כיצד מברכין (ברכות דף ל״ו) אמר רב יהודה אמר רב צלף של ערלה וכו' עד וב״ש במקום ב״ה אינה משנה וכיון דלב״ה אינו כלאים בכרם ה״ל ודאי אילן ודינו כשאר פירות האילן למ״ש ומ״ע ולפי זה הירושלמי הזה אתי כב״ש ולית הלכתא כוותיה ורבינו סובר שהירושלמי זה אפילו כב״ה אתי דאע״ג דס״ל דהוי כאילן ה״מ לכלאים ולערלה אבל לענין מעשר שני ומעשר עני החמירו בו וטעמא משום דכיון דאין בדבר זה הפסד החמירו בו ולשון הירושלמי מוכיח כן שכתב וליידא מלה כלומר לאי זה דבר נתנו עליהם חומרי זרעים משמע בהדיא דלא נתנו עליו חומרי זרעים אלא לדבר זה בלבד: