בהמת השותפין שהקדיש אחד מהם חציה שלו וכו'. בפ״ק דזבחים (י״ב:) ובפ' בתרא דכריתות ופרק כיצד מערימין ופ״ק דקידושין (דף ז') א״ר יוחנן בהמה של ב' שותפין הקדיש חציה וחזר ולקח חציה והקדישה קדושה ואינה קריבה ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה ש״מ תלת שמע מינה בעלי חיים נדחים וש״מ דיחוי מעיקרו הוי דיחוי ושמע מינה יש דיחוי בדמים. ובפרק מי שהיה טמא (פסחים צ״ח) קאמר גמרא על מתני' דהמפריש נקבה לפסחו דשמע מינה הני תלת דר' יוחנן, ורבינו שפסק דלא כוותיה משום דבפרק שני שעירי (יומא דף ס״ד) פליג רב עליה דר״י ואמר בעלי חיים אינם נדחים ואמרינן בגמ' דמתני' דיקא כרב דקתני אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו ואידך כדקאי קאי ובתר הכי מתיב מדתנן ועוד אמר ר' יהודה נשפך הדם ימות המשתלח וכו' בשלמא לרב בהא פליגי ר' יהודה ורבנן אלא לרבי במאי פליגי אמר רבא הא אמרינן דיקא מתניתין כוותיה דרב ובתר הכי קאמר גמרא (דף ס״ה) ואיכא דקא מותיב הכי ועוד אמר ר' יהודה נשפך הדם ימות המשתלח וכו' בשלמא לרב רישא פליגי בחטאת הצבור וסיפא פליגי בבעלי חיים אלא לר״י מאי. ועוד קשיא וכיון דמתניתין דיקא כרב נקטינן כוותיה ואע״ג דמתניתין ר״פ מי שהיה טמא דייקא כר' יוחנן י״ל דההיא כר״י דיחידאה הוא. ועוד דבפרק קדשי קדשים (זבחים דף נ״ט) אמרינן דר״ש ב״ר ור' ישמעאל ברבי יוסי ס״ל כרב ועוד דבפרק התערובת (זבחים דף ע״ג) אמרינן דסתם מתני' דקינים כמ״ד בעלי חיים אינם נדחים. מ״כ בשם המאירי אע״פ שהוא קדושת דמים אין לשון זה ברור אצלי שהרי בשאין בה אלא קדושת דמים ראוי לומר יותר שלא ידחה עכ״ל: