ואח״כ חולק כל חלה וחלה לשנים באומד וכו': כתב הראב״ד ואחר כך חולק כל חלה וחלה א״א זו לא שמענו וכו'. ואין לומר שעוד יש לתמוה על רבינו מדתנן בפרק התכלת (מנחות דף נ':) וכהן שהקריב מחצה שחרית ומת ומינו כהן אחר תחתיו לא יביא חצי עשרון מביתו (ולא) חצי עשרונו של ראשון משמע שאחר שהקריב מחצה שחרית עדיין מנחת הערב היא בסלת חצי עשרון, שיש לדחות דמאי חצי עשרון דקתני חצי החלות ויש סעד לזה שלא מצינו לחביתי כ״ג שיהו נעשות אלא בשחרית בלבד וא״כ ע״כ חצי עשרונו של ראשון דקתני היינו חצי עשרון מחלות אפויות:
ולענין מ״ש הראב״ד נראה שטעמו של רבינו מדגרסינן בפרק שתי מדות (מנחות דף פ״ז:) בעי מיניה רמי בר חמא מרב חסדא חביתי כ״ג במה מחלקן ביד או בכלי פשיטא דביד דאי בכלי טורטני יכניס ויכניס כיון דבקללה כתיב לאו אורח ארעא עכ״ל. וזה מבואר כדברי רבינו דהא ההוא דקללה בלחם הוא דכתיב דקדק רבינו לכתוב באומד לרמוז למה שאמרו דחולקן ביד ולא בכלי ויש לתמוה על הראב״ד היאך כתב זו ולא שמענו.
ומ״ש ולוקח החציים וכופל כל אחד לשנים וכו'. בפרק אלו מנחות (מנחות דף ע״ה:) תנן מנחת כהנים כופל אחד לשנים ושנים לארבעה מנחות כ״ג לא היה מכפלה, ובגמרא תניא מנחת כהן גדול היה מכפלה והא אנן תנן לא היה מכפלה אמר רבה לא היה מכפלה לארבעה אבל מכפלה לשנים:
ומ״ש ואם היתה מנחת חינוך אינו חוצה וכו'. נראה שכ״כ מדתנן בפרק אלו מנחות מנחת כהן משיח לא היה מכפלה. ומפרש רבינו דמנחת כהן משיח דקתני היינו מנחה שמקריב ביום שנתחנך כדכתיב זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו, ובפרק התכלת (מנחות דף נ״א:) תניא והכהן המשיח וכו' יכול יקריבוה חצאין תלמוד לומר אותה כולה ולא חציה דברי ר״י ר״ש וכו' כליל תקטר שתהא כולה בהקטרה ופירש״י שיקטירו כלה ולא לחצאין דבהא לא פליג: