ואלו הם האימורים וכו'. מפורש בתורה פ' ויקרא.
ומ״ש ובכללו חלב שעל הקיבה. שם בת״כ ואת כל החלב אשר על הקרב ר' ישמעאל אומר להביא חלב שעל הקיבה ר״ע אומר להביא חלב שעל הדקין ובפ' אלו טרפות (חולין דף מ״ט) מייתי להאי ברייתא וקאמר דנהוג כהני כהא דר״ע ולא ידעתי למה פסק רבינו דלא כר״ע ואפשר שטעמו משום דבפרק אלו טרפות אמרינן בחלב הקיבה דאקשתא כ״ע לא פליגי דאסור כי פליגי בדאייתרא ואיכא דאמרי איפכא אלמא לכ״ע יש חלב אסור בקיבה ומפרש רבינו דהיינו כרבי ישמעאל דאילו לר״ע לא הוה מעלה מחלב הקיבה כלל ולא כדפירש״י.
ומ"ש ונוטל מן הכבד מעט עם היותרת. בת"כ יליף לה מקרא.
ויותרת הכבד. כתב רבינו בהקדמתו לסדר קדשים שהוא הקצה התחתון היוצא ממנו כמו הבהן מן היד.
ומ"ש ואם היה הקרבן ממין הכבשים מוסיף על אלו האליה תמימה. מפורש בתורה.
ומ"ש עם החוליות מן השדרה. בת"כ יכול יטלנה עם השדרה ת"ל לעומת העצה יכול לא יכנס לפנים מן העצה ת"ל יסירנה יכנס לפנים מן העצה ומשמע לרבינו דהיינו שיטול עמו חוליות השדרה ולא מיעט אלא שלא יטול כל השדרה.
ומ"ש וכל האימורים היו נשרפים על מזבח החיצון. זה פשוט שהרי המזבח הפנימי אסור להעלות עליו כ"א קטרת בלבד כדאיתא בסוף פ' תצוה: