אסור לטמא את הקדשים או לסבב להם טומאה. בפרק ג' דזבחים (דף ל״ג:) ובפ' אלו הן הלוקין (מכות דף י״ד) נחלקו רבי יוחנן ור״ל במטמא קדשים ר״ל אמר לוקה ור' יוחנן אמר אינו לוקה ומשמע דאיסורא מיהא איכא:
אבל אדם טהור שאכל כזית מקדשים שנטמאו לוקה. בפרק כל שעה (פסחים דף כ״ד:) והבשר כל טהור יאכל בשר למה לי לרבות אימורים, ופירש״י אימורים שנטמאו ואכלן הטהור ומקשי אימורים מהתם נפקא דתניא והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' לרבות את האימורים התם טומאת הגוף בכרת הכא טומאת בשר בלאו, ולפ״ז הא דתנן בפרק השוחט ומעלה טהור שאכל טמא פטור שאינו חייב אלא על טומאת הגוף לענין כרת קאמר אבל מילקא לקי גם על טומאת בשר. ובפרק כל הפסולים (זבחים דף ל״ד) אתמר טמא שאכל בשר קדש לפני זריקה ר״ל אמר לוקה רבי יוחנן אמר אינו לוקה וכו' אמר אביי [מחלוקת] בטומאת הגוף אבל בטומאת בשר [ד״ה] לוקה וכו' ורבא אמר אבל בטומאת בשר ד״ה אינו לוקה וידוע דהלכה כרבא. ולפיכך צ״ל שמ״ש כאן רבינו שטהור שאכל כזית מקדשים שנטמאו לוקה באוכל אחר זריקה:
וה"ה לשאר הקרבנות. כלומר דבשר לאו דוקא דה"ה ללבונה וכדתנן בספ"ג דמעילה (דף י"ג) ובספ"ד דזבחים (מ"ו:) מרבה לה מוהבשר:
אחד קדשים שנטמאו לפני כפרה וכו': ואינו לוקה אלא האוכל אחר זריקת דמים וכו'. פלוגתא דר' יוחנן ור״ל בפ' כל הפסולין (זבחים דף ל״ד) ופסק כר' יוחנן: