התחיל בשחיטה ושחט וכו'. פ' השוחט (חולין דף ל״ב:) גמרא שחט את הושט אמר רשב״ל שחט את הקנה ואח״כ ניקבה הריאה כשרה והרי״ף ז״ל לא הביאה בהלכות וגם רבינו פסק דלא כוותיה וכתב הר״ן ז״ל שדחו אותה מדר' זירא דפליג עליה לפי דעת קצת המפרשים וביאור דבריו דגרסינן בגמרא אמר רבא לא אמר ר״ל אלא בריאה הואיל וחיי ריאה תלויים בקנה אבל בבני מעים לא כלומר אם ניקבו בני מעים אחר שחיטת הקנה מתקיף לה ר' זירא מאחר שנולדו בה סימני טרפות התרתה מה לי בריאה מה לי בבני מעים והדר ביה ר״ז דבעי ר״ז ניקבו בני מעים וכו' בין סימן לסימן מהו (מי מצטרף סימן ראשון לסימן שני) לטהרה מידי נבלה או לא ע״כ לא מבעיא ליה אלא לטהרה מידי נבלה אבל באכילה אסורה א״ל רב אחא בר רב לרבינא וכו' ופירש״י וכו' וכתבו התוס' וכו' ולפי דעת רש״י הלכה כר״ל ולפי דעת התוס' לית הלכתא כוותיה ודעת הרא״ש כדעת התוס':