ומ"ש ולא בהמה וחיה בלבד וכו'. הכי משמע בפרק הספינה (ב"ב פ"א:) דאמרינן גבי ספק בכורים וקא מעייל חולין בעזרה והרשב"א כתב בפ' הזרוע על דברי רבינו ולא נראו דבריו אא"כ דעתו לומר לחם כלחמי תודה או פירות כפירות בכורים:
ומ״ש ואם עבר והכניסן מותרים באכילה: וכל השוחט חולין בעזרה וכו'. משמע מדברי רבינו דלא מיתסר אלא מדרבנן מאחר שלא ענש אלא מכת מרדות ויש לתמוה דבסוף פרק האיש מקדש (קידושין דף נ״ה) ובפרק כיסוי הדם (דף פ״ה:) מסיק דלר״ש חולין שנשחטו בעזרה מדאורייתא מיתסר ומשמע בס״פ האיש מקדש (קידושין דף נ״ו:) דכ״ש לחכמים דאמרי דהמקדש בחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת וא״כ הא דמשמע מדברי רבינו דלא מיתסר אלא מדרבנן אתי דלא כמאן ועוד שהוא ז״ל פסק בפ״ד מהל' אישות שהמקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת ולא חילק בין שאר איסורי הנאה לחולין שנשחטו בעזרה ומאחר שכתב כאן שחשב״ע אסורים בהנאה א״כ אם קידש בהם אינה מקודשת ומדמשמע מדבריו כאן דלא מיתסר אלא מדרבנן אם קידש בהם מקודשת. וי״ל דלעולם אימא לך דחולין שנשחטו בעזרה מיתסרי מדאורייתא וז״ש ודברים אלו כלם דברי קבלה הם דהיינו שנאמרו מסיני.
ומ"ש שאינו ענוש אלא מכת מרדות היינו מפני שלא נאמר בהם לאו: