1
ומ"ש אותו הבשר טהור. נראה דהיינו לומר דלא תימא דהוי כשחיטה שאינה ראויה והוי כאילו מתה מעצמה ומטמאה.
2
ומ"ש וקוברין אותו, משנה בסוף תמורה (דף ל"ג:).
3
ומ"ש ואפרו אסור. שם בגמרא (דף ל"ד).
4
ומ״ש אפילו שחט לרפואה. ומ״ש אבל הנוחר בעזרה וכו'. בפ' האיש מקדש (קידושין דף נ״ז:) משמע דלא מיתסר בהנאה אלא בשוחט דומיא דוזבחת וכל הני לאו שחיטה נינהו.
5
ומ״ש דה״ה לשוחט ונמצאת טריפה. בס״פ האיש מקדש (קידושין דף נ״ח) ובפ' כסוי הדם (חולין דף פ״ה:) תניא השוחט את הטרפה וכן השוחט ונמצאת טריפה זה וזה חולין בעזרה ר״ש מתיר בהנאה וחכמים אוסרים ופסק כר״ש וצריך טעם למה: