האשה שפלטה ש״ז וכו'. בפרק ח' דמקואות כר״א בן עזריה דאמר הפולטת ש״ז ביום השלישי טהורה וכמו שיתבאר בסמוך ומ״מ יש לתמוה על רבינו למה לא פסק כר״ע דהלכה כמותו מחבירו או כחכמים דאמרי בפרק ר״ע (שבת דף ע״ז ע״ב) זו דברי רבי ישמעאל ור״ע אבל חכ״א שש עונות שלימות וזה היה נכון יותר משום דרבים נינהו ועוד דמדקאמר גמרא אבל חכ״א משמע שדוחה דברי הראשונים ותופס דברי חכמים עיקר וי״ל שרבינו גורס אבל חכמים אומרים שלש עונות וכך כתב בפי' המשנה פ״ח דמקואות והיא גירסת הרשב״א ובפרק ר״ע (שבת דף פ״ו) אמרו בשלמא ר״א בן עזריה כרבנן דסברי בה' עבוד פרישה פירוש דכולהו ממתן תורה ילפי דכתיב היו נכונים לשלשת ימים ולר״א בן עזריה בחמישי פירשו ובשבת ניתנה תורה לכ״ע ובליל שבת טבלו כולם וצ״ל לפי שיטה זו דבחמישי עבוד פרישה היינו בבקר בהשכמה ואז יש ג' עונות יום ה' וליל ו' ויום ו' ובזה יבא ר״א כרבנן דבעו ג' עונות והשתא ניחא שפסק כחכמים.
ומ"ש הרי היא טמאה כרואה קרי לפיכך סותרת יום א' וכו'. בפרק יוצא דופן עלה מ"ב.
ומ"ש אע"פ שלא יצתה לחוץ וכו'. זהו מה שאמרו שם דרואה הויא לטמא בפנים כבחוץ.
ומ"ש אלא נעקרה והגיעה לבין השיניים וכו'. שם בעלה מ"א ע"ב על מאי דתנן כל הנשים מטמאות בבית החיצון אמרינן הי ניהו בית החיצון ואר"י בין השיניים: