נמצאו מתים רבים וכו'. . נמצאו זה ע״ג זה מודדין מן העליון כמות שהן וכו'. בר״פ עגלה ערופה (סוטה דף מ״ה) אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי טבריה א״ל ההוא מרבנן [לאביי] שני חללים זה ע״ג זה מהיכן הוא מודד מין במינו הוי טמון ומין במינו לא הוי צף ומעליון מודד או דילמא מין במינו הוי צף ומין במינו לא הוי טמון ומתחתון מודד או דילמא מין במינו הוי טמון ומין במינו הוי צף ולא מתחתון [מודד] ולא מעליון מודד א״ל תניתוה עומר שהחזיק בו להוליכו לעיר והניחו ע״ג חבירו ושכחו התחתון שכחה והעליון אינו שכחה ר״ש בן יהודה אומר משום (ר״ש) שניהם אינם שכחה התחתון מפני שהוא טמון והעליון מפני שהוא צף סברוה דהני תנאי כר' יהודה סבירא להו דאמר בשדה פרט לטמון וכו' לא אי כר' יהודה ס״ל דכ״ע מין במינו הוי טמון והכא בפלוגתא דר״י ורבנן קמפלגי דרבנן כרבנן ור״ש בן יהודה כר' יהודה. ופירש״י תניתוה לחדא מינייהו דפלוגתא היא בטמון אבל צף לא פשט ליה מינה דהא אוקימנא טעמא דעליון משום דאחזוק ביה וצף ולא ידעינן מאי הוי עלה עכ״ל. ומשמע דבעיא דטמון איפשיטא לסברת סברוה דלת״ק מין במינו לא הוי טמון ודחי ליה דאיפשט דלכ״ע מין במינו הוי טמון ורבינו נראה שפושט דמין במינו הוי טמון ויש לתמוה דהא מצי למימר כיון דלא איפשיטא מנין לו לפשוט כן ולכל זה נתכוון הראב״ד שכתב זה הפסק אינו מתברר מן הגמרא. ואפשר לומר שטעם רבינו משום דמלישנא דסברוה משמע דלא קאי האי סברא ומלישנא דאי כר״י ס״ל דכ״ע מין במינו הוי טמון ומדלא קאמר ליה בלשון דילמא משמע דקושטא דמילתא הכי הוא ובבעיא דצף נראה לדחוק ולומר דפשיטא לרבינו דלא מקרי צף משום דמתני' קתני צף על פני המים ומשמע דלא מיקרי צף אלא על פני המים דוקא ואע״ג דההוא מרבנן מיבעיא ליה בצף לא חש אביי למפשטה משום דמילתא דפשיטא היא ממתני' כדאמרן ואע״ג דבירושלמי פשט דאין מודדין מן התחתון משום שהוא טמון ולא מן העליון מפני שהוא צף פסק רבינו כדמשמע ליה מגמרא דידן וצ״ע: