גר תושב שהרג את ישראל בשגגה וכו'. בסיפרי ולגר ולתושב אי כשם שגולה ע״י ישראל כך ישראל גולה על ידו אמרת אם כשהרגו ישראל פטור ק״ו שלא יגלה אלא אם הרגו ישראל הרג ואם הוא הרג את ישראל נהרג ונ״ל דהכי פירושה מדכתיב לגר ולתושב הייתי שומע שגולה ע״י ישראל וישראל גולה על ידו אבל אי אפשר לומר כן משום דאם כשהרגו ישראל במזיד פטור דוכי יזיד איש על רעהו כתיב ולא עכו״ם ק״ו שלא יגלה על ידו כשהרגו בשגגה הילכך על כרחך לומר דאין ישראל גולה ע״י גר תושב ופטור הוא ולא הוא גולה על ישראל אלא נהרג וכי כתיב לגר ולתושב לענין גר תושב שהרג גר תושב בלבד הוא דכתיב ובפרק אלו הן הגולין (מכות דף ט') רמו קראי אהדדי כתיב לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים וכתיב והיו לכם הערים למקלט לכם ולא לגרים וכו' ל״ק כאן בגר תושב שהרג ישראל כאן בגר תושב שהרג גר תושב ורמינהו לפיכך גר ועכו״ם שהרגו נהרגין קתני גר דומיא דעכו״ם מה עכו״ם ל״ש דקטל בר מיניה ל״ש דקטל דלאו בר מיניה נהרג אף גר ל״ש דקטל בר מיניה לא שנא דקטל לאו בר מיניה נהרג וכו' אמר רבא פרט לאומר מותר א״ל אביי אומר מותר אנוס הוא א״ל שאני אומר קרוב למזיד הוא ופירש״י לפיכך אשבע מצות שנצטוו בני נח קאי וקי״ל אזהרתן זו מיתתן לפיכך גר תושב או עכו״ם שהרגו נהרגין ואפילו בשוגג שאין בני נח צריכים התראה כדאמרינן בסנהדרין ופירש״י באומר מותר [נהרג] דלאו בר גלות הוא.
ומ"ש וכן גר תושב שהרג גר תושב מפני שעלה על דעתו שמותר להרגו ה"ז וכו'. נתבאר בסמוך לרבא דהלכתא כוותיה לגבי אביי ואע"ג דרב חסדא סבר כאביי.
ומ"ש עכו"ם שהרג את העכו"ם בשגגה אין וכו'. נתבאר בסמוך: