וכן מי שקלטו המזבח אין מניחים אותו שם. בד״א במחוייב גלות אבל מי שפחד מן המלך וכו' וברח למזבח ונסמך לו ואפי' היה זר ה״ז ניצל וכו'. יש לתמוה שזו טענה טובה ליואב לומר שלא טעה והיאך אמרו שטעה ועוד שא״כ לא היו יכולין לקחתו משם להמיתו שהרי לא הרג בהתראה לאבנר ועמשא וצ״ע. והתוס' כתבו בס״פ נגמר הדין (סנהדרין דף מ״ח:) על הא דקאמר מאי [טעמא] קטלתיה לעמשא וא״ת היאך נתחייב יואב במאי דקטליה לעמשא והא בעי התראה ואפי' למ״ד חבר אינו צריך התראה הכא לא היה חבר בדבר זה שהיה חושבו מורד במלכות וה״ל שוגג וי״ל דלא נתחייב אלא משום הוא גופיה דהוה מורד במלכות עכ״ל. ופשטא דקרא ודשמעתא לא משמע אלא שנהרג מפני שהרג ואפי' לפי דבריהם עדיין הקושיא במקומה עומדת שכיון שלא היה חייב מיתה אלא מדינא דמלכותא המזבח היה קולטו כמה שכתב רבינו ומיהו בהא אפשר לדחוק ולומר דמורד במלכות שאני שאין המזבח קולטו: