1
כל היכול להציל ולא הציל וכו'. בס״פ בן סורר ומורה (סנהדרין דף ע״ג) מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטים באים עליו שהוא חייב להצילו ת״ל לא תעמוד על דם רעך והא מהכא נפקא מהתם נפקא אבידת גופו מנין ת״ל והשבותו לו אי מהתם ה״א ה״מ בנפשיה אבל מיטרח ומיגר אגורי אימא לא קמ״ל. וכתב הרא״ש והניצול חייב לפרוע למציל מה שהוציא דאין אדם חייב להציל נפש חבירו בממונו היכא דאית ליה ממונא לניצול וכתב הגהות מיימון עבר על לא תעמוד וכו' בירושלמי מסיק אפי' להכניס עצמו בספק סכנה חייב עכ״ל. ונראה שהטעם מפני שהלה ודאי הוא ספק: