אחד הנוטע ואחד המקיים וכו'. בפרק חמישי ופרק ראשון:
ואין אדם מקדש דבר שאינו שלו לפיכך המסכך גפנו ע״ג תבואתו של חבירו וכו'. בפרק שביעי המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קידש וחייב באחריותו ר' יוסי ור״ש אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו אמר רבי יוסי מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית ובא מעשה לפני ר״ע ואמר אין אדם מקדש דבר שאינו שלו פירוש משום דכתיב כרמך. ובסוף פרק הערל (יבמות דף פ״ג) אמר שמואל דהלכה כרבי יוסי ואע״ג דאמרינן קידוש מה לי אמר רב אמר רב יוסף ת״ש דאמר רב הונא אמר רב אין הלכה כר' יוסי א״ל אביי מאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא דאמר רב אדא אמר רב הלכה כר' יוסי אמרי בי רב מנו רב הונא ורב הונא אמר [אין] הלכה. ומאחר דקי״ל דהלכתא כרב באיסורי ה״ל למיפסק דאין הלכה כרבי יוסי משמע לרבינו דכיון דשמואל פשיטא ליה דהלכה כר' יוסי ואיכא מ״ד דרב סובר כוותיה נקטינן הכי ועוד דבירושלמי משמע דרב סבר הלכה כר״ש ועוד דר״ע סבר כוותיה ועוד שעשה מעשה וקי״ל מעשה רב:
ומ"ש קידש גפנו ולא נתקדשה התבואה וכן מה שכתב סיכך גפן חבירו ע"ג תבואתו וכו'. שם בירושלמי פ"ז דכלאים: