1
הקדש טעות אינו הקדש וכו'. משנה בנזיר (דף ל' ל"א) ריש פרק בית שמאי ופסק כבית הלל.
2
ומה שכתב התפיס בה אחרת וכו', נ"ל דהכי פירושו אם היה בפניו הקדש גמור והתפיס בו חולין אפילו בטעות הוא נתפס. וטעמו מדאמרינן בנזיר ר"פ ב"ש דילפינן מסוף הקדש דהוי אפילו בטעות וכדתנן בתמורה ס"פ יש בקרבנות שהתמורה חלה בשוגג כמו במזיד ואע"ג דאמרינן התם דב"ה אמרי ה"מ תמורה אבל אחותי הקדש בטעות לא היכא דמתפיס בהקדש גמור לאו אחותי הקדש בטעות אלא בתמורה ממש הואי. ובירוש' דנזיר פ"ה אמרו בפירוש כל עמא מודו שאין נשאל על תמורתו: