יא) מים שהכניסום לבה"כ לקנח בהם פסולים לנט"י כיון דמאוסים הם וכמ"ש הב"ח בסי' ק"ס והביאו הבה"ט שם סק"ח דמים ששתו מהם חזיר או כלב פסולים לנט"י מטעם דנמאסים משתיה ואע"ג דהרב מאמ"ר שם סק"ו חלק על הב"ח עי"ש מ"מ יש לחוש לספק ברכות. וכן פסק הרב בן א"ח פ' אחרי קדושים אות י"ג דמים שהכניסום לביה"כ פסולים לנט"י:
יא) ולענין נטילת ידים של בה"כ כתב הזכ"ל ח"ג מ"ע הנון חזינא לרובא דאינשי דעלמא כשיוצאים מבה"כ שופכים המים שבכלי שהוליכו עמם לבה"כ ואינם נוטלים ידיהם עם אותם המים וכ"כ רבה"ג בס' זבחי צדק ח"ב סי' קי"ו אות מ"ח וז"ל ואנן בדידן יש לנו כלים מיוחדים שמונחים תמיד בבה"כ ואין נוטלין מהם לידים וכן נכון לעשות כן לכל אדם עכ"ל, וכן נוהגים חסידי בית אל יכב"ץ דאין נוטלים ידיהם מן המים שהכניסום לביה"כ מיהו בשעת הדחק יש להתיר כמ"ש הזכ"ל שם כיון שאין מברך על נטילת ידים:
יא) שם מיהו יש מי שאומר דלא מברך עליהו. מסתמיות לשון זה משמע שלא יברך עליהם כלל לא על נטילת ידים ולא על נקיות ידים אבל הלבוש כתב דאינו מברך ענט"י אבל מברך על נקיות ידים וכן כתב הדרישה, והמג"א סק"ה כתב הא דכתב מר"ן דלא מברך אפשר דמיירי כאן שלא רוצה להתפלל עתה עכ"ל. אמנם בספר פרי צדיק דף ע"ד ע"א כתב וז"ל ועל נקיות ידים אינו יכול לברך דלא נתקנה זו אלא כשאינו רוחץ במים אלא מקנח ידיו במידי דמנקי אבל כשרוחץ במים לא שייכה, ולפי"ז מ"ש בסעיף א' דמים הפסולים לנט"י כשירים לנט"י דשחרית אלא דלא מברך עלייהו פי' דלא מברך כלל דלא כדכתב הלבוש ונמשך המג"א אחריו לומר דמברך על גקיות ידים אם רוצה להתפלל מיד וליתא דברכה זו לא שייכא כשהוא רוחץ במים עכ"ל וכ"כ המאמ"ר סק"ג יעו"ש באורך. וכ"כ הרב נוה שלום סק"ב. וכן עיקר דסב"ל: