א) [סעיף א'] אין לברך שום ברכה כשחולץ תפילין וכו' פי' לאפוקי מבני מערבא שהיו מברכין אקב"ו לשמור חוקיו כשהיו חולצין התפילין סמוך לשקיעת החמה דלא ק"ל כוותייהו דאינהו סברי ושמרת את החקה הזאת מימים ימימה חוזרת על התפילין ולילה לאו זמן תפילין לפיכך הוו מברכי אבל אנן ק"ל דפסוק ושמרת את החקה וכו' בחקת הפסח משתעי ולילה זמן תפילין ואפי' להרמב"ם דס"ל לילה לאו זמן תפילין לא כתב לברך ברכה זו כמבואר הטעם בב"י. ומ"ש אפי' כשחולצן ערב שבת בין השמשות ר"ל דאז לכ"ע צריך להסירם דהא שבת לאו זמן תפילין לדברי הכל עכ"ז אין לברך משום דמה שצריך אז להסירם לאו מושמרת את החקה ילפינן ליה אלא משום דכתיב בהו והיה לך לאות על ידך יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות. כמבואר כל זה בטור וב"י ולבוש. ויתבאר עוד לקמן סי' ל' אות א' ואות ד' בס"ד. מיהו כדי לעשות זכר לבני מערבא שהיו מברכין לשמור חוקיו. יאמר כשחולץ תפילין פסוק ויאמר אם שמוע תשמע לקול וכו' רו"ח אות ג' יפה ללב אות א'. וכ"כ החס"ל סי' כ"ח אות ג':