ה) ושיעור זמן בין השמשות כבר נתחבטו בו קמאי ובתראי כמ"ש הברכ"י רסי' רס"א וכתב שם בשם הגו"ר תשו' כ"י שהעולם נהגו בכל גלילות ישראל כס' הגאונים ובמוצאי שבת בכדי שהות שנים שלשה מילין מדליקין יעו"ש. וכ"כ בספרו מחב"ר סימן רס"א אות ז' בשם ס' גט מקושר שמנהג העולם ע"פ סברת הגאונים ותכף אחר השקיעה מתחיל זמן בין השמשות שהוא ג' רבעי מיל יעו"ש. וכ"כ בברכ"י סימן של"א אות ז' ובמחב"ר שם אות ה' לגבי מילה שכל שיש שמש נראית במקום גבוה אפילו משהו חשבינן מאותו יום וכשאין נראית כלל מונין להבא וכתב שכן מנהג ירושת"ו וחברון ת"ו יעו"ש. וכ"כ במחב"ר סימן תנ"ה אות ב' לגבי זמן שאיבת מים ללישת המצות יעו"ש. ולפ"ז יהיה זמן תפלת המנחה לרבנן עד אחר זמן בין השמשות דהיינו עד שיעבור זמן ג' רבעי מיל שהוא י"ג דקים וחצי אחר שאין השמש נראית כלל על הארץ אפילו על מקום גבוה. וא"כ אם יכול להתפלל ולגמור קודם לכן או בזמן בין השמשות שהוא י"ג דקים וחצי אחר שאין השמש נראית על הארץ יתפלל מנחה ואם לאו ימתין עד שיעבור זמן בין השמשות ויתפלל ערבית שתים. ומנהג עה"ק ירושת"ו וחברון ת"ו כיון שהגיע זמן קריאת המגרב שהא אחר עשרה דקים שאין השמש נראית על הארץ אין מתפללין עוד מנחה. וכ"כ רב פעלים ח"ב סימן י"ט יעו"ש: