ה) שם אין לדבר בין תפלה לנ"א, לשון הטור לאחר שיסיים ש"ץ חזרת תפלה נופלים על פניהם. ומתחננים וכ"ה לשון הרמב"ם בפ"ט מה"ת דין ה' אבל לפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוו' סוף דרוש ה' דחזרת העמידה צריך לומר הוידוי תיכף אחר חזרת העמידה ואחריו ויעבור ואח"כ נ"א כיעו"ש טעם בסוד, וכ"כ בנוסח התפלה דף נ"א ע"ג, ועי"ש שכתב דאף בשני וה' לא ישנה והב"ד לעיל בסי' מ"ח יעו"ש, וכ"כ בש"ץ דף קמ"ז ע"ב, קש"ג סי' י"ט או' א' זכ"ל או' ו' שע"ת או' א' בי"מ או' ב' חס"ל או' א' כף החיים להרח"פ סי' ט"ז או' א' וכתב עו"ש בשער הכוו' וז"ל כי בעת שאתה מתודה הוידוי תכה ביד ימינך כפוף כמו אגרוף על לבך שמצד שמאלך הכאה אחר הכאה בנחת בעוד שאתה מתודה בין בשחר בין במנחה ע"כ תיבה ותיבה של אשמנו בגדנו וכו' הכאה א' וכו' ועי' הכאות האלו אתה גורם להכות שם ולהוריד החסדים אשר למעלה במקום המכוסה, למטה במקום הלב שהוא מקום המגולה ולפי שהיד ימינית הוא סוד החמש חסדים בשורשם העליון לכן צריך להכות ביד ימינו על לבו ויכוין לנענע החסדים אשר למעלה ולהורידם למטה במקום הגלוי עכ"ל, והמ"א בסי' תר"ז כתב בשם מדרש קוהלת שיכה על הלב לומר אתה גרמת לי, והביאו הש"ץ דקמ"ח ע"ג וכתב החס"ל אות ד' דטוב לקפוץ ידו כשמכה על לבו ויהיה הגודל תחת האצבעות שהוא רמז למדה"ר ויכוין לכבוש מדה"ד וכתב בן א"ח ז"ל פ' כי תשא אות ג' דמקום הלב הוא תחת הדד בארבע או חמש אצבעות ונמשך לצד פנים וכל אדם יזהר להכות שם יעו"ש: