י) שם הגה, וכן אם הוא שעת הדחק וכו' ואם אין השעה דחוקה כ"כ כתב הל"ח בפ' תה"ש או' ט"ו והעו"ת אות ג' דלא יתחילו הצבור רק עד לאחר שאמר הש"ץ האל הקדוש יעו"ש, והב"ד הבאה"ט אות ד' אבל הא"ר או' ד' חלק ע"ז וכתב דאף אם אין השעה דחוקה כ"כ יתחילו תכף וכתב כמדומה שכן נוהגים יעו"ש, וכן הסכים הפתה"ד אות א' יעו"ש. ועוד נ"ל לתת טעם לזה מפני שכיון שכל הצבור מכוונין עליו ועדיין לא התפללו לחש נראה כמו שאומרים חזרה קודם הלחש וכבר אמרנו לעיל אות ח' ע"ש האר"י ז"ל שאין לומר חזרה בלא לחש כיעו"ש, ועוד כיון שעדיין הצבור לא התפללו בלחש ואין מועיל חזרה בלא לחש הרי הוא כמתפלל ביחיד וע"כ לא נהגו כן אלא אם לא נשאר זמן מתפללים כולם ביחד והש"ץ בלבד מגביה קולו בג' ראשונות בלבד מפני ששלושה ראשונות חשובים כאחד עד לאחר האל הקדוש כדי לענות קדושה ואחר כך מסיים בלחש עם הצבור כנ"ז באו' הקודם אמנם מ"ש שם הא"ר והפרמ"ג א"א אות ה' שיתפללו הצבור עם הש"ץ מלה במלה עד שומע תפלה ומודים והם בלחש והש"ץ בקול וכ"מ מדברי הלבוש סי' רל"ג ססעי' א' יעו"ש מדברי הזוה"ק והאר"י ז"ל נראה שזה לא יעשה דכיון שאין חזרה בלא לחש וגם שאין ט' מכוונין לברכותיו זה לא הוי כ"א תפלת לחש והמגביה קולו בתפלת לחש אסור מפני שיתאחזו בה החיצונים כמש"ל סי' ק"א אות ז' אלא יש לזהר שאין להגביה קולו כ"א בג' ראשונות דוקא כנז' וגם זה הוא ע"י הדחק מפני כבוד מצות הקדושה שלא תתבטל מהם ודו"ק: