משנה: הֲדַס הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ פָּסוּל. שֶׁל אֲשֵׁירָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת פָּסוּל. נִקְטַם רֹאשׁוֹ נִפְרְצוּ עָלָיו אוֹ שֶׁהָיוּ עֲנָבָיו מְרוּבּוֹת מֵעָלָיו פָּסוּל וְאִם מִיעֲטָן כָּשֵׁר. וְאֵין מְמַעֲטִין בְּיוֹם טוֹב:
הלכה: כְּתִיב וַֽעֲנַ֥ף עֵץ־עָבוֹת. עַץ שֶׁעֲנָפָיו חוֹפִין אֶת רוּבּוֹ וְעוֹלֶה כְּמִין קְלִיעָה. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה הֲדַס. אִין תֵּימַר זֵיתָא. עוֹלֶה כְּמִין קְלִיעָה וְאֵין עֲנָפָיו חוֹפִין אֶת רוּבּוֹ. אִין תֵּימַר זַרַגּוּנָה. עֲנָפָיו חוֹפוֹת אֶת רוּבּוֹ וְאֵינוֹ עוֹלֶה כְּמִין קְלִיעָה. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה הֲדַס.
חִייָה בַּר אָדָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בְּמַשְׁחִירוֹת שָׁנוּ. לָמָּה. מִשֵּׁם שֶׁאֵינָן דּוֹמוֹת לְעֵצוֹ אוֹ מִשֵּׁם שֶׁנִּגְמַר פִּרְיוֹ. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. הָיָה דַּרָכּוֹ לְגַדֵּל יְרוֹקִים. אִין תֵּימַר. מִשֵּׁם שֶׁאֵינָן דּוֹמוֹת לְעֵצוֹ הֲרֵי אֵינָן דּוֹמוֹת לְעֵצוֹ. הֲוֵי. לָא טַעֲמָא דִי לָא מִשֵּׁם שֶׁנִּגְמַר פִּרְיוֹ.