אל תוכח לץ פן ישנאך. ר"ל כי כמו שהיה לו מן הדין לאהוב אותך בעבור התוכחת שתוכיחנו הוא ישנאך אמנם הוכח לחכם והוא יאהבך כי ידע כי מאהבתך אותו תוכיחנו. ויש שפירשו שפסוק יוסר לץ איננו דבק בעניינו עם הפסוק אשר אחריו רק הוא עניין בפני עצמו ואמ' כי כשהמוכיח והמייסר אחרים הוא אדם לץ שאינו ראוי להוכיח אחרים הוא לוקח לעצמו קלון כי לא יהיו דבריו מקובלים ויבזוהו. וכן מי שהוא מוכיח האיש הרשע מן המומים שגם הוא בעל מום כמוהו הוא לוקח לעצמו קלון גם כן. כי איך יוכיח אחרים על מום ידוע שיהיה בהם והוא גם כן נמצא בו אותו המום. ואפשר שכוון בפסוקים האלו כי התוכחה ללץ הוא ענין טוב מצד אחד ורע ומזיק מצד אחר. הוא טוב מצד שהאיש שהוא יוסר לץ. כלומר שהוא מוכיח האדם הלץ הוא לוקח מן הלץ ההוא הקלון כלומ' מסיר מן הלץ הקלון והחרפה בתוכחתו. ויהיה לו כמו ממנו. וכן מי שהוא מוכיח הרשע לוקח ממנו המום שלו. וזאת תועלת גדולה ללץ ולרשע. והוא רע מצד שהלץ ישנאהו. ולכן אמר אל תוכח לץ פן ישנאך. כלומר לפעמים הוא רע להוכיח הלץ כי ישנא המוכיח ובא על דרך שאמר ענה כסיל כאולתו. אל תען כסיל כאולתו.