יפלח כמו פולח ובוקע בארץ. ויפלח אל הנזיר. יפלח כליותי. שעניינם הבקיעה והשבירה והוא בלשון ערבי ענין בקוע. ור"ל כי הוא לא ירגיש עד שיפלח חץ כבדו ויקרה לו כמו שיקרה אל הצפור שימהר אל הפח והוא לא ידע כי בנפשו הוא כלומר לא ירגיש שהוא סבת מותו.
ודע כי כל זאת הפרשה היא משל יספר בה כי הוא שם עיונו והבחין וראה כי האנשים שהם נעדרי החכמה נוקשו ונלכדו ביד האשה הזרה בסבת העדר חכמתם. והענין שבעבור העדר חכמתם באו להאמין אמונה כוזבת שהיא נרמזת מן האשה הזרה בעבור היות האמונות הנזכרות והדעות הבטלות נכריות מאמונתינו. או יאמר כי ראה האנשים שהם חסרי שכל שבעבור חסרון חכמתן לא שערו דבר שכלי. ונמשכו בסבת זה אחר החומר ותאותיו. וקרא החומר בשם אשה זונה בעד הדמיון אשר ביניהן שהוא יפשוט צורה וילבש צורה ולא יסור מעשות כן ולא ימצא בלא צורה לעולם לדמיון אשת איש המזנה תחת בעלה שהיא יש לה בעל לעולם ותמיר בעלה באחר ואחר באחר וכן לעולם. וכבר ביארנו כי זרה ונכריה רמז אל הנפש הצומחת והנפש המרגשת ואמר כי ראה אנשים שנמשכו אחר חמרם והעבידו שכלם ליצרם שיהיה הדבר ההוא סבת אבדון נפשם באמר' עד יפלח חץ כבדו וגומ' והדברים שבאו בתוך הפרשה באמרו כי אין האיש בביתו. צרור הכסף לקח בידו ודומיהם באו להמשך המשל. ולא תקוה שיהיה לכל פרטי המשל נמשל.