הנצל כצבי מיד ר"ל הנצל כמו שימהר הצבי להנצל מיד הצייד. או יאמר הנצל כצבי מיד בעל חובך ואם לא נזכר. או יהיה ביאור מיד מהרה על הדרך הנזכר בלשון רז"ל ועניינו השתדל להנצל מהרה ולצאת מתחת ידו.
וכצפור מיד יקוש ר"ל ותנצל מהרה כהנצל הצפור מיד יקוש. ואפשר כי מלת יקוש משרתת במקום שנים כאלו אמר הנצל כצבי מיד יקוש וכצפור מיד יקוש. ויקוש הוא פעול במקום פועל כמו חץ שחוט שעניינו חץ שוחט וכן יקוש ענינו יוקש. ור"ל הנצל כמו הצפור הנמלט (באהבה) [במהרה] מיד האיש שנתן לפניו מוקש.
ואפשר שאמרו בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך. ר"ל בני אם עשית ערבות אל המלוה בעבור איש מן האנשים שהיה רעך ותקעת בעבור איש זר כפך למלוה ונדרת לפורעו עשה כך וכך ולפיכך הזכיר הזר כלומ' אם ערבת לזר שלא יבא לפרוע חובו כי אם יפרע בעבור אחיו או קרובו אע"פ שהוא דבר קשה אינו בתכלית הרוע. ויעצהו החכם הזה בשני ענינים האחד מהם שאחר שנוקש באמרי פיו ונתרצה ללווה הזר לתקוע כף בשבילו ונלכד הטוב לו שלא יבא לריב עמו או להכעיסו על זה אבל יכנע לפניו ויתן גובה וגאוה לרעהו שהוא המלוה כדי שימחול עליו ויאריך לו הזמן עד שיוכל להכריח הלוה הרשע לשלם והוא מה שאמר לך התרפס ורהב רעך ורז"ל אמרו על זה הרבה עליו רעים והביאם לומר זה היו"ד שכתוב ברעיך והוא כאלו ורהב ברעיך. ועל דרך האמת היו"ד נוספת כמו שבאה במקומות רבים וכן נראה במסורת שכתב עליו לית מלא. סוף דבר העצה האחת הוא שיכנע הערב למלוה והשנית הוא שישתדל בכל כחו להוציא כל זמנו בחריצות להנצל מערבות. והוא שאמר אל תתן שינה לעיניך ותנומה לעפעפיך הנצל כצבי וגו'.
ולפי הדרך הנסתר כוונת הפסוקים האלה היא על האדם בעצמו בענין כחות נפשו. והזר הוא יצר הרע כמו שאמרו רז"ל בפסוק לא יהיה בך אל זר. אי זהו אל זר שהוא בגופו של אדם הוי אומ' זה יצר הרע והוא הטבע החמרי החיוני. וכשהטבע ההוא הוא רע הוא לוה ואינו משלם ועליו אמר נעים זמירות לוה רשע ולא ישלם. וזה לפי שידוע שהלוה נוטל משל אחר והטבע החיוני נוטל לפעמים מהריע שהוא השפע השכלי אשר הוא הדבוק אשר בין האדם ובין בוראו יתעלה שעליו נאמר רעך וריע אביך אל תעזוב. וכשהכח השכלי משתדל בצורך ההוא הגופני והוא מתרשל בפעולתו ונטל לעצמו אז הכח ההוא החמרי לוה מהריע והשכלי ערב. וכשהלוה רע הוא לוה ואינו משלם רוצה בו שאינו מניח דבר מתאוותיו לממשלת הריע ההוא ולא ישים תשוקתו אליו כמו שבקש ממנו באמרו ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. ואלו היתה תשוקתו אליו על הדרך שבא יי נגדך כל תאותי והוא שיקח הנאותיו לשם שמים ויניח תאותיו לממשלת הראוי למשול כמו שכתב החכם עשיר ברשים ימשול ועבד לוה לאיש מלוה. והרשים לפי המשל הם שאר הכחות ואז הלוה ההוא הוא עבד למלוה כראוי לו ואז יהיה פורע חובו ומשלם גמול למלוה כי כשם שהוא לוה דינר אחד לצורך עמידת הכח החיוני כן הוא מלוה לקיום הכח השכלי. והוא שאמר מלוה יי חונן דל וגמולו ישלם לו ר"ל כי החונן הדל והוא הילד המסכן הידוע הוא מלוה יי. והודיע באמרו בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך שאם היצר הרע לווה מן האלוהי לצורך עמידת הכח החיוני שלא יתרשל האדם להשיב אל החלק השכלי הדבר אשר לוקח ממנו ויכניע יצרו וימשיל הריע שהוא השפע השכלי כפי המכוון מן האדם כאמרו ואתה תמשול בו.