מעט שנות מעט תנומות כלומ' הלא ידעת אתה העצל כי מי שיפסיד זמנו קצת בשינה וקצת בתנומה וקצת בחבוק ידים לשכב על דרך המנוחה ואפי' בלא שינה יבוא עטיו ורישו כביאת האיש המהלך ברגליו דרך שליחות שהוא ברעש וברוגז יגמא ארץ ומחסורך יקדים ויבוא קל חיש כמרוצת האיש שירוץ בסוסו במגינו.
או יהיה אמרו מעט שינות וגו' עצה טובה שנותן אל העצל כלומ' עד מתי תרבה לישן ומתי תקום משנתך אין זה מדרך הנכון. אמנם הדרך הנכונה היא להתנהג האדם במיעוט שינה ובמיעוט תנומה ובמיעוט חבוק ידים לשכב ואם את הדבר הזה תעשה יסתר ענייך ויתרחק ממך כהתרחק האיש ההולך במרוצה ובמרוצת האיש שירוץ עם מגינו ולפי זה הפירוש יהיה ובא מן ובא השמש וטהר. ואמר החכם זה המשל להעיר האדם המתרשל מהמציא טרף לביתו שהוא יקנה ערמה וזריזות ממה שיראה מענין הנמלה וכן יתעורר מי שיש לו לב בראותו שהנמלה תכין בקיץ לחמה כדי שיספיק לה לאכול בחורף לקנות הוא מן ההון בימי חרפו מה שיספיק לו לימי זקנתו. וכן יתעורר האדם השלם לקנות מן החכמה בזריזות בימי חרפו שהוא הזמן הראוי לקנות חכמה בטרם שיגיעו הימים אשר יאמר אין לי בהם חפץ וכן יתעורר כל בעל שכל להכין לו צידה אל הדרך הרחוקה בצאתו מן העולם הזה אל העולם הבא כי אנו רואים כי האדם שיכוון ללכת מהלך יום יכין לו צידה מה שתספיק לו לאותו היום. וכן יורדי הים באניות יכינו להם צידה אל ימים ושבועות וחדשים ואיך לא יתעורר המקצר בעבודת בוראו ובהשלמת נפשו ולא ישיב אל לבו כי הוא מעותד אל הנסיעה הגדולה והרחוקה ומה היא הצידה אשר יכין אל הדרך ההיא. ולו יקרא האדם לפני שופט יחרד לבבו ואיך לא תאחזנו פלצות והננו קרואים למשפט לפני מלך מלכי המלכים היודע מצפון לבבינו התרה בנו כמה וכמה ואין מידו מציל ולכן אמר החכם הזה עד מתי אתה המתרשל בהשלמת נפשך ובעבודת בוראך תשכב ותשתקע באהבת העולם ומתי תניח הבלי הנעורים הלא ידעת כי מי שיפסיד זמנו בתאוות העולם ימהר עניותו שהוא עניות דעתו וקל חיש יבוא.