תתן לראשך לוית חן ר"ל כי החכמה האלהית היא תתן לראשך חבור של חן כלומ' תזכה בעבורה לכתר המלכות הרוחני וגם היא תמסור לך עטרת תפארת. והיא העטרה שנכתרים בה הצדיקים בגן עדן אשר כבר ביארנו עניינה.
גם נוכל לומר כי אמרו אל תעזבה ותשמרך עניינו אל תעזבה ומתוך שלא תעזבה תהיה אתה שומר עצמך. והתי"ו במלת ותשמרך לפי זה הפי' אינו תי"ו הנקבה שלא לנכח רק תי"ו הזכר לנכח. וכן אהבה ותצרך ענינו אהוב החכמה ומתוך כך אתה תצור עצמך ועל זה הענין יהיו כלם. וכן סלסלה ותרוממך ענינו סלסל החכמה ומתוך כך תהיה מרומם מעלתך. וגם תכבדך כי תחבקנה ר"ל אתה תכבד עצמך בעת שתכבד החכמה. וכן תתן לראשך לוית חן ר"ל בקנותך החכמה אתה תתן לראשך לוית חן ואתה תמסור לעצמך עטרת של תפארת.
ויש שפירשו תתן לראשך לוית חן בענין זה ידוע כי במוח האדם שלש כחות והם הדמיון והמחשבה והזכרון ובחיבור אלו הג' כחות תגמר המחשבה בדברים שאדם רוצה לעשותן ולפיכך הוא מצוה בכאן תתן לראשך לוית חן כלומ' עשה שילוו אותך השלש כחות שבראשך ויתחברו חבור טוב והוא שיתחברו הדמיון והמחשבה והזכרון בעסק החכמה הנזכרת ולפי' אמר הנה תתן לראשך לוית חן לשון צווי ולא אמר כי לוית חן הם לראשך כמו שאמר בפרשה הראשונה לפי שבכאן הדבר תלוי ברצון האדם אם רוצה לחבר אלו הג' כחות בעסק החכמות ולחשוב בהם תמיד אז יהיה אותו חן טוב ואם חברם לזולת זה לא יהיה חבור של חן. אבל בפרשה הראשונה אמר כי לוית חן הם לראשך כי אין הדבר תלוי ברצון האדם רק הוא ספור שחבור הגולם והצורה בתחילת דרישת החכמה הוא חבור של חן.