אמר כי האשה שהיא אשת חיל היא צופה ומשתכלת הדרכים שהם חוץ לביתה ובאים לביתה לראות אם יבואו סוחרים לסחור עמה או לראות העוברים והשבים אם תראה להם דבר מן הדברים הצריכים לה לצורך ביתה או יהיה אומרו צופיה הליכות ביתה שהיא צופה הנהגות ביתה לראות אם הולכות על סדר נאות ואם לאו כדי לישרם אל הדרך הנכון ואמרו ולחם עצלות לא תאכל ר"ל שהיא זריזה במעשיה ולא תאכל לחמה בעצלות לדמיון האשה העצלה שהיא יושבת רוב היום לאכול ולשתות רק היא אוכלת בזריזות כדי לחזור על מלאכתה ואפשר שקרא העצלות לחם עצלות ואמרו לחם עצלות לא תאכל הוא כאלו אמר ואיננה עצלה.
ועל דרך נסתרו יאמר כי הנפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה היא בהיותה בזה העולם שהוא עולם המעשה היא דורשת וחוקרת הליכות הבית אשר תחנה בו בנסעה מזה העולם וזה שהנפשות המקצרים בהיותם בזה העולם לא יעלו על לבם מה שיקרם אחר המות ואיך יסעו מזה העולם ואנה יחנו ומה ימצאו שם במקום שיחנו. אמנם נפשות הצדיקים המשתדלות להדבק בבראם הם יבינו לאחריתם וצופים בשכלם המסע הגדול שהם צריכים לעשות בנסעם מן העולם הזה ויודעים כי מי שיכוין ללכת דרך קרוב הוא ראוי שיכין לו צידה שתספיק לו בדרך אשר יעשה כל שכן שמי שיסע מן העולם הזה שצריך שיכין לו מן הפעלים הטובים מה שימצא תגמולם בעולם הנשמות וזה נרמז מאמרו צופיה הליכות ביתה כלומר שהיא חושבת בשכלה איך יהיה נסעה מן העולם הזה ומה יהיה הבית אשר תחנה בו.
ואמרו ולחם עצלות לא תאכל כלומר שהיא לא תקנה לעצמה מדת העצלות מקנין החכמה והקצור בעבודת האלהים או יאמר שהיא לא תאכל לחם בעצלות כלומר שהיא לא תקנה החכמה שהיא מזון הנפש בעצלות רק בזריזות גדול.