ונתן הסבה במה ששאל ריש ועושר אל תתן לי ולא נתן סבה על ראשון ראשון רק נתן סבת העושר תחלה ואמר הסבה שאני שואל שלא תתן לי עושר והוא הרבוי מן הממון הוא פן אשבע מן הממון או פן אשבע בסבת הממון הרב שיהיה לי ויביאני לכחש ולומר מי ה' כלו' פן רבוי הממון יסיר בטחוני מה' ית' ואבטח על ההון בכל מעשי ואומר מי ה' כלומר מה חפץ לי בו יש לי רב בלעדיו וגם אם אשבע בסבת ההון הרב שיהיה לי יביאני השובע ההוא להטיח דברים כלפי מעלה.
והסבה שאני אומר שלא תעשני לגמרי רש הוא פן אוורש וגנבתי כלומר פן אתרושש יותר מדי ומתוך כך אצטרך לגנוב ולעבור על מצות אלהי או מתוך עניותי אשכח ה' ית' ומצותיו להיותי טרוד בבקשת מחיתי וגם אצטרך למצוא מכולת לביתי בין על דרך אסור בין על דרך מותר ומתוך כך לא ישאר לי מענין האל ית' ומצותיו רק שאחזיק בידי שם אלוהי בלבד. או יהיה אמרו ותפשתי שם אלוהי שמתוך עניותי אגנוב וכאשר ישביעוני השופטים לדעת אם גנבתי ואם לאו ויגישו הספר תורה לפני אתפוש הספר בידי ואשבע על האזכרות שבו לשקר כדי להנצל שלא ימכרוני בגניבתי כי אין לי לשלם.
ואפשר שכיון החכם הזה באמרו שוא ודבר כזב כלומר שירחיק ממנו ה' ית' שיאמין בענין האלהות ובענין שאר הנמצאות שוא כלומר דברים שאין להם מציאות. ודבר כזב כלומ' שיאמין בהם חלוף מה שהם. ואמר אחר זה ריש ועושר אל תתן לי רוצה בענין הריש העניות והחסרון מן החכמה. והענין שהוא שואל מה' ית' שלא יהיה ריק מן החכמה לגמרי וקרא העדר החכמה עניות לפי שהוא העניות הגדול והאמתי על הדרך שאמרו רז"ל מאי עני עני בדעת. וכן שאל מה' ית' שלא יתן לו עושר והוא משל אל הרבוי מן החכמה בענין שיעבור הגבול עד שישומם בעבורה. רק שיטריפהו לחם חוקו והוא משל שיסכים לידו שיקנה מן החכמה מה שיספיק לו ושיהיה בה שלם ולא יהרוס הגבול אשר לשכל האנושי ויאמר מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור. ונתן הסבה בזה ואמר פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' כלומ' הסבה שאני שואל שלא יסכים בידי להרבות מן החכמה יותר מן הראוי הוא פן אשבע וכחשתי כלומ' פן ארבה לחקור בסבת רבוי חכמתי במה שאין שכל האדם מגיע אליו ותביאני החקירה ההיא בהרסי הגבול להאמין דעת בטל ולחשוב בטול השגחה וכיוצא בה או להאמין קדמות העולם וזה רצה באמרו ואמרתי מי ה'. ופן אורש וגנבתי ר"ל ומה שאני שואל שלא תסכים היותי נעדר מן החכמה לגמרי הוא פן בהיותי נעדר ממנה יביאני העדר החכמה לקנות דעות בטלות ואמונות נפסדות. וקרא קנין הדעות והאמונות הרעות גניבה על דרך הרחבת הלשון כמו ואלי דבר יגונב. ומתוך שאקח דעות כוזבות ואמונות נפסדות ממי שיזדמן אחרי שלא יספיק שכלי להבחין בין האמת והשקר אבוא לכפור באלהות אלהי.
ויש מפרשים שוא ודבר כזב שיהיה השוא והכזב הנמנע שאי אפשר וכן אמרו רז"ל איזהו שבועת שוא זה שהוא נשבע לשנות את הידוע כאדם הנשבע על עמוד של שיש שהוא של זהב והזכיר בכאן שני מיני הכזב שהזכירם אריסטו בשני מספר השמים והעולם. והם הכזב הנמנע והכזב האפשרי ובלשוננו קורא לכזב שאי אפשר שוא ולכזב האפשרי דבר כזב. והם שני מינים תחת שורש אחד וזאת היא הבקשה האחת והבקשה השנית היא ריש ועושר אל תתן לי וזאת השנית היא תלויה בראשונה כי הוא בקש תחלה לעלות בידו הקדמות אמתיות במדה המוכרחת ובמדה האפשרית ואמר אחר שיעלו בידי אלו ההקדמות תן לי כח אעל הדרישה ועל החקירה והתכלית שיעמוד בה ולא יבקש יותר וקרא לחקירה ולדרישה עושר. וקרא לעצלות ריש כלומ' שלא אהיה ריק מן הדרישה וגם שלא אדרוש לאין חקר כי אם אדרוש לאין חקר והוא שאמר פן אשבע יביאני לכחש ולומר מי ה' ואם אהיה ריק מן הדרישה לגמרי יביאני להגשים או להאמין דעת נפסד. ופי' וגנבתי הוא לחשוב דבר בלתי אמתי והוא נקרא גניבה ותפישה ושתי הקצוות האלה רעים אך הטוב והבינוני הוא הטריפני לחם חוקי כלומ' שאהיה דורש כפי מה שישיג אליו השכל האנושי ואעמוד בו והוא חוקי ר"ל גבולי שאגיע אליו מגזרת בשומו לים חוקו.