ואמרו שוא ודבר כזב הרחק ממני ר"ל שירחיק ממנו ה' ית' מותרי הדבור והם השוא והכזב וקרא שוא השיחות הבטילות אשר לא יועילו ולא יצילו וכן אמרו רז"ל הדן דמשתבע על תרין דאינון תרין לקי משום שבועת שוא. וכן אמרו לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כלומר ר"ל שלא תעלנו על שפתיך במה שלא יביא אליו הצורך. וכן כל דבור שאינו צריך לדבר מן הדברים ולא יועיל ולא יזיק יקרא שוא. וכזב הוא הדבור שידובר על דבר בחילוף ממה שהוא שהוא מכזב במה שיאמר ושני אילו המינים מן הדבור הם ממותרי הדבור ושניהם רע. ולפיכך התפלל אל ה' ית' שירחיקם מעליו. והשאילה השנית ששאל הוא ריש ועושר אל תתן לי ששאל מה' ית' שלא יתן לו רש וגם שלא יתן לו עושר ואמר על דרך הרחבת הלשון לשון נתינה על הריש אע"פ שהריש לא יותן כי הוא העדר העושר וקנין הממון. והענין הוא שלא יתננו שיהיה רש כלומר עני ביותר. וכן לא יסכים שיהיה עשיר ביותר רק שיטריפנו לחם חוקו והוא שיהיה לו כל צרכיו ההכרחיים שלא יצטרך לבריות.