בשני הפסוקים האלה נתן החכם ע"ה שלשה מוסרים טובים האחד הוא אם נבלת בהתנשא והשני הוא אם זמות יד לפה והשלישי הוא כי מיץ חלב. והחכם הזה אמר אם נבלת בהתנשא כלומר אם הזיקך הזמן והורידך לא תפסיד גם אתה נפשך והתנשא מכל כיעור והתחזק בטובה ובמישור. ואחר כך אמר ואם זמות יד לפה כלומר אם עלה במחשבתך דבר סוד לא תגלה אותו וחסום פיך מלאמרו.
ואחר זה שב לגנות מדת הכעס ואמר כי מיץ חלב יוציא חמאה ומלת כי איננה נתינת טעם רק הוא דבר בפני עצמו ועניינו כמו שמיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם כן מיץ אפים כלומר מי שימשך בסבת הכעס שיכעסו שני אנשים זה עם זה הוא שבעבור אף שניהם יוליד הריב ביניהם.
או יאמר אם נבלת בהתנשא כלומר אם באת לידי נבלה בסבת התנשאך לכעוס על איש בעבור גאות לבך או אפילו אם חשבת בלבך לכעוס אפילו שלא הראית הכעס שים ידך לפיך וחסום פיך מלדבר דברי הכעס והחרון. ונתן הסבה בזה ואמר כי כמו שמיץ החלב יוציא חמאה כלומר ההתעסקות והפעולה שתעשה בחלב תצא בעבורם החמאה וכמו שבעבור חכוך האף יהיה סבה ליצוא הדם ממנו כן ימשך בעבור הכעסים שיהיו בין איש לאיש ריב.
או יאמר אם הזיקך הזמן והורידך התנשא מכל כיעור כאשר פירשנו ואם חשבת וזממת להפחיד נפשך ולהרגיל עצמך בדברי הבוז והקלון שים יד לפה ולא תוציא זה הדבר אפילו בפיך כל שכן שתעשנו. ואמרו כי מיץ חלב כלומר הוא דבר בפני עצמו כמו שפירשנוהו בפירוש הראשון.
או יאמר אם נבלת כלומר אם עשית זאת הנבלה הגדולה והוא שהחזקת עצמך בגאוה וגאון ותתנשא על זולתך או אפילו אם זממת להתנשא ולהחזיק במדת הגאוה אל תוציא מפיך מחשבת לבך וקרא מדת ההתנשאות והגאוה באדם נבלה מפני שהיא מדה משוקצת. ואמר אחד מן החכמים להפליג בחרפת המתגאים ולייסר גאות לבם ולהכניע גאותם אמר תמיה אני איך יתגאה מי שעבר במעבר השתן והדם.