השממית היא הקוף ואמרו בידים תתפש כלומר שהיא חלושת העצה ונעדרת השכל ועם כל זה יש בה מן הערמה שנבדלת בעניינה משאר בעלי חיים וזו שהיא לא תשים פיה אל מאכלה כשאר הבהמות היער וחיתו שדי רק היא תופשת מאכלה בידיה על דרך בני אדם ומתוך כך יתאוו המלכים שתהיה בחצירם מפני החידוש שיראו במעשיה מה שאין כן בשאר בעלי חיים וזה בא להעיר בני אדם שיהיו זריזים שתהיינה מדותיהם מדות עליות ובכן יתאוו המלכים שיעמדו עמהם מפני מדותיהם ונאמר על דרך משל כי בהיות האדם בעל מליצה יפה או בעל כתיבה ונאה ומסודרת או שידע לדבר בפיו הלשונות הצחות והכוונות הנמרצות יתאוו המלכים שיתעסקו בעבודתם מפני שהם יפארו המלכות בטוב המליצה ובצחות הדבור.
וכן מי שתגדל מעלתו בדבר מהדברים על זולתו יתאוו המלכים שיתעסק בעבודתם ועל זה הדרך יהיה ענין אנשי החכמה גם כן שראוי להם שיתעסקו בעבודת האלהים ובקניין החכמה ובהשלמת נפשם על זולתם עד שיהיו ראויים להיות בהיכלי מלך מלכי המלכים ותהיינה נפשותם צרורות בצרור החיים את ה' אלהיהם.
זה מה שראיתי לכתוב בביאור הפסוקים הנזכרים ורבים המתחכמים יפרשו הנמלים עם לא עז ויכינו בקיץ לחמם שיהיה משל אל הכחות המתעוררות בקיץ ויפרשו השפנים עם לא עצום וישימו בסלע ביתם שיהיו רמז אל החושים אשר משכנם במוח. ויפרשו מלך אין לארבה בעבור שהארבה עופפותו הוא על ידי קבוץ ופשוט שיהיה משל אל החום הטבעי ויפרשו השממית שיהיה הנץ והדומה לו מן העופות הדורסים שאר העופות בצפרניהם לחוזק עצביהם שתהיה רמז אל העצבים. ואמרו בהיכלי מלך ירמוז שתוצאות הצנבים מן המוח שהוא היכל השכל ומשכנו ויש לדעת כי אלו הפעולות הנמצאות לקצת בעלי חיים וכן הצורות הדמיונות אשר ימצאו להרבה מבעלי חיים כמו הבנין אשר ימצא לדבורים והאריגה אשר תמצא לעכביש וכיוצא בהם הם נבדלות מן הצורות הדמיונות אשר באדם וההבדל ביניהם הוא שהם באדם מגיעות בטבע ועל כן לא ימצאו עושים פעולתם במינים שונים אבל אמנם ישיג מהם חי חי צורה מוגבלת והיא הכרחית בהשארותו.
והחכם הפילוסוף האלהי כתב בביאור אלו הפסוקים. ארבעה הם קטני ארץ וגו'. הוא הודעת שלמה היות ד' ענינים קטני ארץ ומעטי חומרות לבלתי היותם ארציים ר"ל חומריים בהיקש אל עצמותם כי אם בהיקש אל הכלי המקובל בו. ואם אחד מהם קטן ארץ ומעט חומרות מהאחר. והארבעה המתוארים הם חכמים ר"ל מחוכמים מהחכם להיות ההתחכמות וההשתכלות או המושכלות המתחדש בהם ומהם מתחדש מהפועל החונן צורת ההתחכמות.
והענין הראשון קטן ארץ ומעט חומרות המתואר בחכם ר"ל מחוכם הוא הענין הנרמז בנמלים המכוון בהם הצורות הנחקקות בחוש המשותף שהם עם לא עז להיות על תכונה חלישה בחוש המתואר לבלתי נשארים בו בהעדר נכחיות המוחש החיצוני. והנמלים המתוארים ר"ל הצורות הרמוזות בהם מכינים לחמם בקיץ המכוון בהכנה המתוארת היותם מכינות לחמם ומזונם שהוא סבת השארותם כי בכחות האחרות הפנימיות בהתפשט החום והרוח אל הכלים החיצונים ואם ספק היות נמנע המצאם והשארם בכחות האחרות הפנימיות בלעדי קדימת מציאותם בחוש המשותף כמו שהתבאר בספרים נכתבים על קוטב אלו הענינים.
והענין השני קטן ארץ ומעט חומר הוא הנרמז בשפנים המכוון בהם הצורות המדומות הנחקקות במדמה המתחייב אחר החוש המשותף. והם עם לא עצום גם כן לבלתי היות נשארות במדמה ההשארות המתואר. שמו ביתם ומעמדם בכח הסלע הזוכר אחר כלות פעולת המדמה ונשארות ושוקטות בו כמו שהתבאר במקומו.
והשלישי קטן ארץ הוא הנרמז בארבה המכוון בו הרשמים המשוערים במשער. למשער המתואר אין לו מלך ר"ל פועל פועל בו על תכונת הכחות האחרות המתפעלות ממושגם ובלתי פועלות בו. אבל הוא הפועל במושגו ויוצא חוצץ כולו ואם אינו נעדר העדר מוחלט מסגולת הכח המתפעל כמו שנגלה למי שהשקיף על זה כמו שהתבאר בחכמה הנפשית. והיא בהיכלי מלך להיותה יותר קרובה אל השכל קירוב מעלה מהכחות האחרות.
ביאור אחר על המאמר המתואר גם לו. הודעת שלמה היות ארבעה קטני ארץ ר"ל קטנים מהנמצאות האחרות הנמצאות בארץ. והמכוון בארץ כללות המציאה הנרמזת בארץ להיותה מציאות עכור ארציי בהיקש אל תכונת המצאה באלוה ית'. וחפצי בקטנות העדר החלוק. והארבעה המתוארים הנעדרים החלוקה אשר סבת העדרם להיותם מופשטים מהכמות הנה חכמים מחוכמים ר"ל משכילים ומושכלים יחד ולא מושכלים לבד.
והאחד הקטן מקטני ארץ והוא הרמוז בנמלים המכוון בהם האנושיות לרבוים שהם עם לא רב להיותם צריכות אל השלמתם לנושא וכלי יוצא חוץ לעצמותם וכחות כליות משתמשות בהם להצלחתם והשארותם ובלתי מסתפקות הספק עצמית. והנמלים המתוארים מכינים לחמם בקיץ המכוון בהכנה המתוארת היותם מבינים החכמה המזונית להם להיותה סבת נצחותם בקיצור המזג ולא בפרק אחר מפרקי המזג או הבדליו כמו שהתבאר במקומו.
והשני קטן ארץ הוא הנרמז בשפנים המכוון בהם הנפשות השמימיות שהם עם לא עצום להיותם צריכות אל נושא וכלי יוצא חוץ לעצמותם ואם ביתם ונושאם סלעי בלתי ההווה ונפסד כמו שהתבאר בחכמה הטבעית.
והשלישי קטן ארץ הוא הנרמז בארבה המכוון בו השכל הפועל שאין לו מלך ר"ל מושג מנהיג ופועל בו יוצא חוץ לעצמותו ומתפעל ומתישר ממנו כתכונת הנפשות האנושיות המתפעלות ומתיישרות מהדברים החיצונים הפועלים בהם ואם הוא קרוב להם קירוב מדריגה להיותו אמצעי בין העצמים המלאכיים ובין הנפשות השמימיות אבל יוצא אל המציאות חוצץ כולו ומצויין ציוני המציאות ציון טבעי בלתי מקבל אותו קבלה חיצונית.
והרביעי הוא הנרמז בשממית המכוון בה העצם המלאכי המתפשט בידים ר"ל בכלים הציונים המציין מהם התחתונים ממנו ועל תכונה פרטית הנפשות הפועלות בידים ר"ל בכלים כי השכל הפועל אינו פועל ביד ובכלי להיות מכלל העצם המלאכי בבחינה אחת ואם מכלל הנפשות בבחינה אחרת. והשממית המתוארת היא בהיכלי מלך להיות העצם המלאכי קרוב לאלוה ית' קירוב מעלה בהיקש אל הנמצאות האחרות.
ביאור אחר גם לו. הודעת שלמה היות ארבעה קטני ארץ ר"ל עצמיות ארבע הנעדרות חלוקה בקטנות להעדרם כמות בבחינה מוחלטת שתים המה חכמים להיותם מחוכמים לבלתי היות נמצא משכיל בלתי מושכל ושתים מהם מחוכמים לבד להיות נמצא מושכל בלתי משכיל.
והאחד קטן ארץ ר"ל בלתי מקבל חלוקה מהשנים המושכלים והמחוכמים לבד הוא הנרמז בנמלים להפלגת הרבוי הנמצא בו והוא העצמות התחתיי המתפשט לאין תכלית להתפשטות הנושאים. והוא עם לא עצום להיותו הווה ונפסד ומכין לחמו ומזונו שהוא סבת השארותו בקיץ ובחום ולא באיכות מנגד. והאחר מהשנים המחוכמים לבד הוא הנרמז בשפנים המכוון בו העצמות הגלגלי והוא עם לא עצום גם כן להיותו גשמי ואם ביתו סלעיי וקיים כמו שביארנו.
ואחד מהשנים המשכילים הוא הנרמז בארבה המכוון בו העצמות הנפשיי שאין לו מלך עוצר ומכריח אותו על פעולתו להיותה רצונית ויצא חוצץ כלו במלאכתו בלתי הכרח. והאחר מהשנים החכמים ר"ל המשכילים הוא העצמות המלאכי הנרמז בשממית אשר תתפש בידים כמו שביארנו והיא בהיכלי מלך להיותה קרובה אל האלוה ית' קירוב מעלה כמו שהתבאר במקומו.