אמר שהעין אשר תלעג לאב ותבוז שלא תסור אל משמעת האם יקרוה עורבי נחל או יאכלוה בני נשר ותהיה הוי"ו במלת ויאכלוה תמורת או כמו ומכה אביו ואמו שעניינו ומכה אביו או מכה אמו כי על כל אחד מהם שיכה יתחייב. וכן הענין הנה יקרוה עורבי נחל או יאכלוה בני נשר. ואין המכוון שיקרוה העורבים ויאכלוה בני הנשרים. וי"מ יקרוה עורבי נחל ויאכלוה במהירות כאכילת בני נשר שהם חשים לאכול כאמרו יעופו כנשר חש לאכול. ואפשר שקרא השכל אב לפי שאליו תיוחס הנהגת הגוף כאשר תיוחש הנהגת הבית אל האב. וקרא התורה והמצוה אם לפי שהיא הצריכה בתחלת ענין האדם כמו שצריכה האם בגידול הוולד. ואמר שהעין אשר ילעג אל השכל ולא ינהיג כחות הגוף על פי עצתו וכן העין אשר לא תסור אל משמעת התורה ומצותיה יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר.
והחכם הפילוסו' האלהי מ"ר יהודה אחי פירש הפרשה הזאת בענין זה שהמכוון מן המאמר ההוא הוא ששלמה ע"ה הודיענו באמרו לעלוקה שתי בנות הב הב היות המציאה הרמוזה בעלוקה להיותה מוצצת המציאות מהממציא על תכונת העלוקה המוצצת הדם. שתי בנות ר"ל שני חלקי המציאות הרמוזים בבנות להיותם כבנות לכלל המציאה וכללות המציאה כאם להם. האומרות הב הב וכוספות כוסף טבעי לקבלת הצורה לבלתי היות להם מציאות בלעדה. והם השאול ר"ל חומר ההווים והנפסדים הנקרא שאול להיותה במדריגה התחתונה ממדריגות המציאות. ועוצר רחם שהמכוון בו חומר הגשם החמשי הנרמז בעוצר רחם לבלתי היות צורת הגלגל יוצאה מכח החומר ואפשרותו כיציאת צורת ההוים והנפסדים. אבל החומ' הגלגלי עקר בלתי מוליד ואינה יוצאה הצורה מכוחו ואפשרותו כי אם מכח חיצוני כמו שהתבאר.
ועוד לאם המתוארת בת שלישית אשר ואם אינה אומרת הב הב כשתי הבנות המתוארות אינה שביעה להיותה קונה מציאות אחר מציאות ובלתי עומדת על מתכונת אחד ותכונה אחת. ובסיבת זה אינה שביעה ממיני המציאות אבל שוקקת תמיד אליהם וכוספת מציאות אחר חדש וישות עתיד כוסף תמידי. ואם זאת אינה שביעה אף כי בלתי היות שביעות הבנות הקודמות שביעה כזאת. אבל זאת הבת השלישית אינה אומרת הב הב להיותה בעלת צורה וגשם מורכב בפועל אם הגשם ההווה הנפסד ואם הגשם החמישי הקונים תמיד קנייה חדשה אין מציאות ואין תכונה או מצב. ונרמז הגשם המתואר בארץ להיותו מציאות ארציי ועבור ההיקש אל האש העליון המכוון בו המציאות המלאכי.
ועוד לאם המתוארת בת רביעית אשר ואם אינה אומרת הב הב כבנות הראשונות ואינה בלתי שביעה כבנות השלוש מכללם השתים האומרות הב הב לבלתי היותה קונה מציאות ותכונה אחר תכונה. אינה אומרת הון לבלתי היות לה מציאות הכרחי מספיק בעצמותו בלתי צריך לממציא ומעמיד. ואם זאת אינה אומרת הון אף כי היותם בלתי אומרות אותו השלש אשר לא תשבענה שהשתים מהם אומרות הב הב מוסף על העדר השביעה.
ועין הנפש המשכלת הלועגת לאב ובלתי משתדלת להשכיל ולדעת מעלת האב והאם הראשונה הפועלת והממציאה בבנות המתוארות. והעין המתוארת המבזה ליקהת אם ר"ל לקיבוץ הבנות המתוארות הנקבצות והנכווצות באם ובלתי משתדלת לדעת מוצאם ומובאם יקרוה עורבי נחל, המכוון מהם הצורות המדומות החשוכות המתחדשות וחלות ברוח נחליי מתנועע. ויאכלוה בני נשר הנרמז בהם בני הנשר הגדול גדול הנוצה אשר לסבת הנקרה מהעורבים המתוארים נעדרת כח ואפשרות היותה בלתי נאכלת מהם.