וקרא אדם באמרו אל תריב עם אדם חנם יצר התאוה ואמר שאין ראוי לאדם לענות את החומר ללא סבה מחייבת וזה כי ענוי החומר הותר וכוון בעת שיטה טבע האדם אל קצה אחד והוא רע ואז מחייב השכל להטות אל הקצה האחר לרפאות התכונה הרעה ההיא. אמנם בעת שהחומר יהיה שלם עמך ולא יטה אותך לדבר רע אין ראוי לך שתענה אותו. והצורך לומ' זה מפני שהרבה מן האנשים המתחכמים והמתקדשים והמטהרים יאמרו בלבם הואיל והתאוה והכבוד הם דרך רע ומוציאים את האדם מן העולם נפרוש מהם ביותר ויתרחקו בעבור זה אל הצד האחרון עד שלא יאכלו בשר ולא ישתו יין ולא ישאו אשה ולא ישבו בדירה נאה ולא ילבשו מלבוש נאה רק ילבשו השק והצמר וכיוצא בהם והדרך הזה הוא רע וההולך בדרך זה נקרא חוטא ונאמר בענין הנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. ואמרו ז"ל מה אם הנזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה המונע עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה ולפי' צוו חכמינו ז"ל שלא ימנע אדם עצמו אלא מן הדברים שמנעה התורה בלבד ולא יהיה אוסר עצמו בנדריו ובשבועתיו הדברים המותרים אמרו חכמינו ז"ל לא דייך מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים. ועל כיוצא בזה אמר החכם הזה בספר קהלת אל תהי צדיק הרבה כלומ' לא תראה הצדק במקום שאין הצורך אליו כלומ' בעת שלא תראה טבעך נוטה אל דרך רע. אמנם בראות האדם טבעו נוטה אל קצה אחד מדרך החכמה הוא ראוי לרפאותו דרך עינוי וזה כי כמו שחולי הגופות הם טועמים המר מתוק והמתוק מר ויש מן החולים שמתאוה אל המאכלים בלתי ראויים אל האכילה כגון העפר והפחם ושונא המאכלים הטובים כגון הפת והבשר לפי רוב החולי כן יש בני אדם שנפשותיהם חולות ואוהבים הדיעות הרעות ושונאים הדרך הטובה ומתעצלים ללכת בה והיא כבידה עליה למאד לפי חליים ועליהם נאמר הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר. ותקנת חולי הנפשות האלו הוא שילכו אל החכמים רופאי הנפשות וירפאו חליים בדיעות אמתיות שילמדו אותם עד שיחזרו אל הדרך הטוב. וכיצד היא רפואתם מי שהוא בעל חימה אומרים לו שינהיג עצמו שאם הוכה וקולל לא ירגיש כלל ויתנהג על זה הדרך זמן מרובה עד שתעקר מדת הכעס מלבו. ואם היה גבה לב ינהיג עצמו בבזיון הרבה וישב בשפל המקומות וילבש בלוי הסחבות המבזים לובשיהם וכיוצא בדברים אלו עד שתעקר ממנו מדת הגאוה ויחזור אל הדרך האמצעית. וכשיהיה בדרך האמצעית יתנהג בה לעולם. וכן אם מצא עצמו נוטה לצד הזוללות יתנהג בצום ובענוי עד שיתרחק ממדת הזוללות. וכן אם מצא עצמו נוטה אל הניאוף והחשק יענה את נפשו עד שיכנע יצרו ולא יחטיאהו. ועל זה הדרך מותר לענות החומר ולהכאיבו. אמנם בעת שהחומר לא יטה אותך לדבר מהדברים הרעים אין ראוי לך שתעשה מריבה עמו וזה מה שכוון באמרו אל תריב עם אדם חנם אם לא גמלך רעה. ולפיכך אמר אדם ולא אמר איש כנה החומר באדם כי עפר הוא ואל עפר ישוב. ואפשר שמלת על באמרו אל תחרוש על רעך רעה באה תמורת עם. ויהיה ביאור רעך רעיונך ור"ל אל תעסוק עם רעך והוא מחשבת לבך בדברים מהבלי הזמן כיון שאתה יכול להעסיקו בדברים נכבדים תהיה בבטחון גדול עמהם והם תועלתך והצלחתך. ואמרו והוא יושב לבטח אתך ר"ל והוא נמצא בך לתועלת ולא לפוקה כי הכח השכלי נמצא באדם כדי שיהיה אדם לא שיהיה בהמה. ואמר שיפעיל הכח השכלי לתועלת אנושותו לא לצורך בהמיותו. ואומר אל תריב עם אדם חנם בא לומר כי המריבה ממנה מופתית וממנה בלתי מופתית ובא לומר במקום הזה שאם אין מריבתך מופתית אלא חנם שלא תריב ואמרו אם לא גמלך רעה ר"ל שאם תשמע דבר שלא התבאר לך במופת סותרו אל תכזיבהו אם לא גמלך רעה כלומר שלא יאמר כנגד אמונתך.