ואמרו אל תאמר לרעך לך ושוב יאמר לפי פשוטו בראותך אדם ראוי לקבל הטוב והחסד ויש בדעתך לעשות עמו חסד אל תאמר לו לך היום ושוב למחר ומחר אתן לך בקשתך הואיל ויש הדבר בידך ותוכל להעניקו מברכותיך היום והסבה היא שאולי מחר לא תוכל ליתנה לו וגם שאולי היא צריכה לו בעת בקשתו צורך הכרחי ואין לו תועלת בתת לו בקשתו בעת מחר.
ואפשר שמלת לרעך היא מענין בנת לרעי מרחוק שענינו הרעיון והמחשבה. ואמר בעת שתראה שיתעורר ממך רצון לבקש דבר מדברי החכמה והתורה לא תדחה הרעיון ההוא מנפשך כי לפעמים ידחה האדם הרצון ההוא וברצותו אחר שעה או אחר יום או אחר זמן ידוע לעמוד על הדבר ההוא לא ימצא שכלו מזומן להגיע אל הדבר ההוא ולהשיגו. ולכן אמר מצוה בעת ראותך שיתעורר ממך חפץ ורעיון לחקור חקירה שכלית ולהשקיף על עיון שכלי בדבר מדברי החכמה אל תאמר אל הרעיון ההוא לך היום ושוב מחר ומחר אתעסק בהשגת הדבר ההוא אחרי שאתה רואה שכלך מוכן ומשתוקק להבנת הענין ההוא כי יכול להיות שאם תדחה החפץ לפי שעה ידחה עולמית.