אמר כי האדם שהוא חולק עם הגנב אף על פי שלא יגנוב הוא הדברים בעצמו הוא שונא נפשו וזה כי הוא ישמע הקללות שיקללו האנשים שנגנב מהם הדבר ההוא ואומרי' כך וכך יחול על ראש מי שגנב ממני דבר פלוני ועל מי שראה או ידע או שמע אם לא יגיד ועם כל זה הוא לא יגיד והנה אחרי שישמע הקללה והוא יודע שהקללה תעשה רושם במקולל ועם כל זה הוא לא יגיד הוא מראה שהוא שונא נפשו.
או יהיה אומרו חולק עם גנב בענין זה כלומר מי שהוא שונא נפשו המשכלת וימנע ממנה חוקה והיא השכלת המושכלות ועושק אותה מן החכמה ועבודת האלהים שהוא מזונה והמכוון ממנה הוא חולק עם גנב כמו שיקרא גנב מי שיקח חוק זולתו ויגנוב ממון חבירו כן יקרא גנב מי שעושק נפשו המשכלת מן הדבר הראוי לה.
ומן התימה שהעושה זה איננו שוגג אך מותרה ועומד מהר סיני ורואה ושומע התורה המצווה על זה שנכרתו בה כמה בריתות ואלות ועם כל זה לא ישמר מזה. או יהיה אמרו אלה ישמע ולא יגיד כלומר ויודע העונש והיא האלה שיש בעשיית זה הדבר ולא יגיד אל לבו לומר אני רוצה להשמר מזה הדבר בעבור מה שיבואני מן העונש בסבתו.