אמר כי מי שהוא מענג ומעדן עבדו בעת נערותו סוף שהעבד ההוא לא יהיה נשמע אליו רק יהיה לו במקום בן. ומלת מפנק אין לו ראיה בלשון עברי ומצאנו אנקלוס שתרגם והוא יתן מעדני מלך תפנוקי מלכין. והענוג מאד ודמפנק לחדא. ואכל ושבע ודשן ויכלון וישבעון ויתפנקון. וכמו שענין מלות האלה הוא ענין העדון והענוג והדשנות כן ענין מפנק מנוער עבדו המעדנו והמענגו והמדשנו. ומלת מנון שרשו נין מן ולניני ולנכדי נין ונכד כלומר כי מי שלא יכניס העבד תחת שבט מוסרו ולא יטיל עליו יראה בתחלת עניינו הוא לא ירא ממנו באחרית רק ישתעשע עמו ויתנהג עמו כענין הבן עם האב.
ואפשר שקרא יצר התאוה עבד לפי שהמכוון ממנו הוא שיהיה עבד נרצע אל החלק השכלי והענין שבאמצעותו ובאמצעות כליו יקנה האדם התחלות ודמיונות מן המורגשות ועליהם יבנה מופתים להשיג המושכלות גם המכוון ממנו שהוא וכחותיו יהיו סרים אל משמעת השכל. ואמר כי מי שהוא מעדן ומענג הכח הבהמי וממלא כל תאוותיו סופו שהוא יעמוד במקום הבן כלומר שיעמוד במקום הכח השכלי וימלוך במקומו כי המכוון הוא שימלוך השכל לא שימלוך המלך זקן וכסיל.