אמר כי בעת שיתוכחו יחדו החכם והכסיל הכסיל הוא ירבה דברים ויאמר בפעם אחת כל אשר בלבבו לא יניח דבר שלא יאמרהו מן הדברים הצריכים לו על הענין ההוא. הן דברים אחרים לא יצטרך אליהם. אמנם החכם לא ירבה דבריו רק אחר שישלים הכסיל להוציא כל רוחו הוא ישביח הרוח ההוא כלומר ישפילהו ויכניעהו. מן משביח שאון ימים בשוא גליו אתה תשבחם כלומר בדבור אחד שידבר באחרונה ינצח וישבר טענות הכסיל.
או יאמר והחכם באחרית דברי הכסיל יאמר טענתו ויפארנה וישימנה משובחת. או תהיה מלת באחור מקור מהבנין הדגוש ובא על דרך שמות ושאוף מן ואחר עד עתה מלאתך ודמעך לא תאחר שעניינם העכוב ור"ל שהכסיל ימהר להוציא כל רוחו אמנם החכם בעכבו ובאחרו לומר טענותיו הוא משביח לבסוף טענותיו כלומר כי אחור ענותו סבה להיות טענתו משובחת.
ובעבור שהזכיר למעלה מלך במשפט יעמיד ארץ וגו' אמר מה גדלה אשמת המלך והמושל כשיהיו רשעים שאף אם לא יהיה המלך רשע אלא שיהיה מקשיב על דבר שקר גורם שכל משרתיו יהיו רשעים. ואם הרשים והם הדלים והצדיקים ואנשי תככים שהם אנשי דמים ומרמה תראם נפגשים זה בזה ויכוונו הרשעים לעשקם ולגוזלם יהיה לפעמים סבה שיאיר עיני שניהם ה' כי הרש יבטח בשם ית' לפחדו מאיש תככים לא יוכל לגזול לרש מה שאין לו ואז אולי יתן אל לבו עוני הנעשקים וישוב מדרכו הרעה.