אמר כשיהיה איש אחד אוהב לחבירו עד שיהיה בחזקת אוהבו אפי' אם יזדמן שיפצעהו כל שכן אם יגרום לו היזק קטן ממנו הוא בעבור אהבתו אותו יחשוב הפצעים ההם ואעפ"י שיהיו רבים פצעים נאמנים ולא יחשוב כי בשנאתו אותו פצעהו. ובהפך זה אמר ונעתרות נשיקות שונא כלומר אם יהיה איש שונא לרעהו וישק אותו שדרך הנשיקות היא להראות האהבה הנטועה בלב יחשבם האיש ההוא נשיקות נעתרות כלומר דבר יתר ללא תועלת.
או יאמר כי האוהב יהיו הפצעים שיפצע ברעהו כדי להוכיחו פצעים גדולים ונאמנים על דרך מכות גדולות ונאמנות וחלאים רעים ונאמנים שעניינו גדולים וקיימים. ור"ל כי מי שלא יאהב רעהו כנפשו יוכיח אותו תוכחה קלה אמנם האוהב פצעיו הם גדולים ונאמנים. ואמרו ונעתרות נשיקות שונא ר"ל כי השונא את חבירו לא יוכיחנו ותמורת הפצעים שיהיה ראוי לעשות ינשוק אותו נשיקות נעתרות ר"ל רבות. והענין שהוא יחליק על רעהו ויראה לו אהבה ולא יוכיחנו.
ואפשר שקרא החלק השכלי מכחות הנפש אוהב וקרא יצר לב האדם שונא ואמר כי החלק השכלי יוכיח כחות הגוף וייסרם ויצערם בראותו שימנעו פעולתו בידיעת המושכלות בסבת תאותם כי בראותו כחות הנפש נוטות לקצה אחד והוא רע הוא יטה אותם אל הקצה האחר וזה מה שכנה בפצעים גדולים. אמנם השונא והוא המלך זקן וכסיל רבים הם הנשיקות והפיתויים והשעשוע והחדוה שיש בינו ובין כחות הנפש.
וזה הפסוק יש לו דבקות עם הפסוק שלפניו וענינו לא די שהיא טובה התוכחת המגולה אלא אפילו הפצעים שהם יותר מהתוכחות בפה הם נאמנים כלומר אותן שהם מאהבה נאמנת.