אמר השאול והוא הקבר והאבדון והוא הפסד ההויות שני אלו העניינים לא ישבעו לעולם. וכן עיני האדם לא תשבענה מקנייני העולם. והזכיר העינים בעבור שהם הרואים והם מגידים הדבר אל הלב והלב חומד אותם על דרך שאמר וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם. אמר שאלו עיני בעבור שהם הרואים ובסבתם יבוקשו הענינים כאלו הם השואלים.
ואחרי שהזכיר כי עיני האדם לא תשבענה אמר אם תרצה להבחין החכם אם חכם הוא באמת דע כי כמו שיש מצרף לבחון בו הזהב כן יוכל האדם לבחון האיש אם הוא חכם והוא לראות אם יתהלל הוא או אם יהולל מכל האנשים בכלל והוא אמרו מצרף לכסף וכור לזהב.
וכן אם תרצה לבחון האיש אם הוא סכל באמת תוכל להכיר אותו בענין זה שמדה אחת דבקה בו והיא שאם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו. ואמר אחר זה עצתי היא שתהיה מכת החכמים שנותנים לבעל ענייניהם והוא ידוע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים כי לא לעולם חוסן וגו' גלה חציר ונראה דשא וגו'. כבשים ללבושך וגו'. ודי חלב עזים וגו'. אמנם הרשעים שאינם משגיחים על עניניהם הם בענין רע ונסים לפעמים ואין רודף אותם. אמנם הצדיקים ככפיר יבטח. או יאמר כי כמו שתוכל להכיר הכסיל במדה הנזכרת שאם תכתוש אותו במכתש לא תסור מעליו אולתו כן תוכל להכיר הרשע במדה הזאת שהיא דבקה בו שהוא מיראתו בעבור הרע שידע שעשה שיעמוד לעולם בפחד ורעדה וינוס לפעמים ואין רודף. וכשתראה האדם עומד בפחד וינוס ואין רודף יש להאמין שהוא רשע. וכן תוכל להכיר הצדיק שהוא עומד לבטח ולא יירא מפחד פתאום והוא אמרו וצדיקים ככפיר יבטח.