אמר כי מדרך העולם הוא שהאיש שהוא טורח בעבודת האדמה וכאשר התאנה חנטה פגיה הוא שומר אותה מכל דבר שיזיק לה הוא לבסוף אחר שטרח בה ושמר אותה מכל היזק יאכל פריה ולא הפסיד הטורח והעמל שסבל בה. וכן הענין במי שטורח בשמירת אדוניו ויעמול במה שיצטרך אליו אדוניו הוא יכובד כלומר שיגיע בשכרו שהאדון יכבד אותו בעבור מה שסבל מן הטורח בעבורו. ואפשר שכוון לומר שני העניינים האלה להעיר על דבר אחר יותר נכבד ואמר אנו רואים כי מי שישתדל על דבר מן הדברים לא הפסיד השתדלותו כי אנו רואים שנוצר התאנה הוא יאכל פריה וכן אנו רואים כי שומר אדניו יכובד ומהם נלמוד ואם לא נזכר כי מי שיטרח בעבודת אלהי האלהים ואדוני האדונים ששכרו אתו ופעולתו לפניו.
ואפשר שקרא אדוניו השכל שהמכוון ממנו שיהיה אדון כענין שנאמר ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך. ואמר כי מי שהוא שומר אותו מן הדברים המטרידים אותו לעשות פעולתו הוא יגיע לבסוף אל ההצלחה האמתית ויתכבד הכבוד המתכבדות בו נפשות הצדיקים בעולם הנשמות בעת שיהיו צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם.
ואחר שהזכיר כי שומר מצות רבו יכובד אמר כמו שהמים יחדשו פנים בפני המביט בהם כן לב האדם המשכיל יחדש לב נבון ומשכיל באדם אחר אמנם יש באדם מונעים רבים והם עיני התאות שלא תשבענה לעולם והוא אמרו שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה. כלומ' כמו שהשאול והאבדון לא תשבענה כן עיני האדם לא תשבענה.