צפניה צפן רוח ר"ל מי שרוצה להצפינה ולהסתירה הוא כאלו רוצה לצפון הרוח ולהסתיר אותו שלא יוכל להסתירו. והענין כי מי שישתדל לצפון ולכופה שלא תעשה נבלה דומה במעשהו לאיש שירצה לאסוף רוח בחפניו לפי שאינה מזומנת להסתתר ולהצפן לדמיון השמן הטוב הקורא והמכריז על עצמו אעפ"י שהוא צפון תחת היד או בתוך הכלי והוא אמרו ושמן ימינו יקרא כלומר אינה אוחזת במדת הצניעות רק מכרזת על עצמה במעשיה לדמיון האיש שיוליך השמן הטוב בימינו שריחו הולך רכיל וקורא ומכריז על עצמו.
ויש מפרשים ושמן ימינו יקרא שהנמשך אחר האשה יוכה ויופצע עד שימינו תקרא שמן שמן לרכך מכתו. ולפי זה הפירוש היה לו לומר תקרא לשון נקבה.
או יאמר שאשת מדינים היא לדמיון הדלף הטורד שהוא לא יפול במקום מיוחד רק יטריד מקומותיו אחת הנה ואחת הנה וכן ענין האשה הזונה לא תעמוד בירכתי הבית רק פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פינה תארוב.
ואחר שהזכיר גנות הכסילים והסכלים וזרז על קבלת המוסר והתוכחת אמר לא יקל בעיניך ענין המוסר והתוכחת כי כמו שהברזל האחד יחדד פני חבירו ולא יתוקן עוות האיש כי אם בתוכחת שיוכיחהו איש אחר. וכמו שנוצר התאנה יאכל פריה כן האיש ששומר מצות אדניו המוכיחו יבא לידי כבוד.