אמר כי האיש שיש לו לשון שקר הוא יעיד השקר בעבור שהוא ישנא האנשים אשר חפץ דכאם וקרא האנשים המדוכאים באמרי פיו דכיו כלומר המדוכאים בסבתו ולא אמר שישנא אותם אחר שדכאם רק השנאה קודמת ובעבורה ידכאם. ופה חלק יעשה מדחה ר"ל ומי שחלקו מחמאות פיו ואינו מוכיח בעלי המעשים הרעים גורם להם שידחו מדרך החיים. או יהיה ענין הפסוק כן לשון שקר ישנא דכיו כלומר מי שהוא מבטיח האנשים על שקר ואינו מוכיחם הוא בשנאתו אותם יעשה זה וישימים נדכאים כי לו היה חפץ בטובתם לא היה מבטיח אותם על שקר ולפיכך סמך לו ופה חלק יעשה מדחה כלומר הפה חלק שיראה להם בשקריו ובפחזותו גורם להם שידחו מארץ החיים.
ויש אומרים לשון שקר ישנא דכיו האיש שיש לו לשון שקר ישנא המוכיחים אותו שהם הנקראים דכיו לפי שהם מדכאים אותו בתוכחותיהם ובדבריהם והאיש שיהיה לו פה חלק עמהם ולא יוכיחם יגרום להם מדחה כלומ' שירגילו לדבר בשקר שהוא מדחה מן האמת והוא כפל ענין במלת שונות.
ובעבור שהזכיר שהאיש המשבח רעהו בשקר ומחליק לו בדבריו הוא מזיקו היזק גדול אמר כמו שאינו טוב בעבורך שיהללך אחר במה שאין בך כן אל תתהלל אתה ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום ותעשה שיוכל להללך זר על האמת ולא יהללך פיך ויהללך נכרי ולא יהללוך שפתיך כי אם תתהלל אתה יקנאו בך האוילים אשר כובד יש לאבן ונטל לחול וכעס אויל כבד משניהם ויש לו אכזריות חימה ושטף אף ומי יעמוד לפני קנאה שיקנה בך האויב כשתתהלל ולכן מי שיהללך במה שאין בך הוא שונאך כמו שאמר לשון שקר ישנא דכיו. ויהיה טוב שאותו שמהללך במה שאין בך מי יוכיח אותך כי טובה תוכחה מגולה מאהבה מסותרת ולא די שהתוכחת היא טובה אלא שנאמנים הם פצעי האוהב שעושה בחבירו בדרך תוכחת ונשיקות השונא הם נעתרות אלא שנפש שבעה מתאות העולם תבוס לנופת התוכחה ונפש רעבה וצמאה אל החכמה כל מרירות פצעי אוהב יחשוב למתוק ביודעו כי כל איש מוכן אל המיתה ומי שהרויח החכמה הצליח והוא אומרו כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו.