אמר כי האדם שהוא עובר גבול הדעת והשכל והוא מתעבר כלומר מתמלא עברה וזעם על ריב שיש בין אנשים ואין לו עסק בריב ההוא הוא דומה במעשיו לאדם שהוא מחזיק בידו אזני הכלב הישן ומעוררו שיקום עליו וישכנו. וכן זה שהוא נכנס בריב שאינו שלו גורם שאחד מבעלי הריב יקום עליו ויזיקנו.
ואפשר (שקרא)[שדמה] יצר התאוה בעבור שהוא כמות ולא ישבע וגם בעבור העזות אשר בו אל הכלבים עזי נפש אשר לא ידעו שבעה כי היצר כל אשר תשבעינו תמצאנו יותר רעב מקנייני העולם. ואמ' כי מי שהוא מעורר יצר התאוה בדבר מן הדברים הוא עובר ומתעבר על ריב לא לו כלומר פועל פעולות לא כוונו מאתו כי המכוון מן האדם הוא שבעת שיתעורר האדם מעצמו אהבת קנייני העולם שידחה מן המחשבה ההיא ויטריד שכלו בדבר מדברי החכמות עד שתסיר האהבה מלבו כל שכן שאין מן הראוי שיעורר האדם יצרו לדבר מן הדברים. גם אפשר שיהיה ענין הפסוק כן מי שהוא מחזיק באזני כלב ומעוררו הוא עובר וגורם שיבא עליו ריב לא היה בא עליו אלמלא מעשהו זה. וכן מי שמעורר יצר תאותו על דבר מתאות העולם גורם רע לנפשו שלא היה חל עליו אלמלא שסבב הוא לנפשו זה. גם אפשר שכוון באומרו מחזיק באזני כלב לומר כי הדיבור בביאור בענייני הסודות הוא כמעיר הכלב הישן ועובר ומתעבר על ריב לא לו וטובה השתיקה ממנו כי מעט הם שיקשה להם ענין מענייני המציאות ודומה לזה שאמ' אחר זה באפס עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתוק מדון כמו שנבאר במקומו. וקרא כלב האדם הנרדם בהבלי הזמן נמשך אחר תאוותיו בלבד. והמעוררו על סוד מהסודות קרא מחזיק באזני כלב.
וזה הפסוק יש לו דבקות עם הפסוקים שלפניו שגנה בהם ענין העצל ואמר כי בעבור שהתעצל מקנין החכמה להיותו חכם בעיניו הוא מחזיק באזני כלב ועובר ומתעבר על ריב לא לו והוא משתדל לרמות ריעיו וכמו האיש המתלהלה היורה זיקים חיצים ומות כן הוא האיש שרמה את רעהו ואומר הלא משחק אני וראוי להרחיק חברתו להיותו נרגן ומעורר מדנים כי באפס עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתוק מדון וכמו שהפחם הוא נאות לגחלים ועצים לאש כן איש מדינים לחרחר ריב ודברי האיש הנרגן הם כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן ולדמיון כסף שהוא מצופה על חרש כן הם שפתים דולקים ולב רע וזה יהיה כשיהיה רע בלבו ובדברי פיו ולפעמים בשפתיו ינכר השונא ויראה שהוא אוהב ובקרבו ישית מרמה וזה אינו ראוי לחנינה כי אין אדם יכול להשמר ממנו ולכן כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו כי כשתכסה שנאה במשאון כלומר שמכסה דעתו בלבו ואורב לחברו להביא עליו שואה ומשואה ראוי להגלות רעתו בקהל וישוב עמלו בראשו כשיתגלה מצפון לבו והוא אמרו כורה שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב.