גם אלו הג' פסוקים יש להם דבקות עם הפסוקים אשר לפניהם שאמר ראית איש חכם בעיניו ואמר זה שהוא חכם בעיניו התעצל מקנות החכמה ומצא לו אמתלאות ואמר שחל בדרך ארי בין הרחובות כלומר יש סכנות עצומות בקניית החכמה וכמו שהדלת תסוב על צירה ולא תזוז ממקומה כן הוא לא ישתדל לעלות בסולם החכמה רק המטה אשר התקין למנוחתו והוא הרישול והעצלות ולכתו בשרירות לבו שם ישכב והוא חכם בעיניו יותר משבעה משיבי טעם. ונחזור לביאור הפסוקים.
אמר כי העצל והוא המתרשל והמתרפה במלאכתו מדרכו שהוא ימצא לעולם אמתלאות יתנצל בהם אצל בני אדם ובעת ישאלוהו למה לא הלכת אל השדה לחרוש ולקצור תהיה תשובתו שחל בדרך כלומר מנעני מלכת שם כי ראיתי או שמעתי שיש שם שחל או אני ירא פו אפגע שחל בדרך. וכן יאמר ארי בין הרחובות כלומר בעשיית דבר פלוני יש שם סכנה פלונית ויראה לכל כי לא התעצל רק הניח עשיית מה שהיה לו לעשות לסבה. וכן יקרה למתרשלים בקניית החכמה שהם יראו כי לא התרשלו מקנייתה רק בעבור מה שראו בה מן הסכנה והוא אמרו שחל בדרך כלומר איך אעסוק בחכמת הטבע ואני מוצא בדרכה שחל שהם דברי אפיקורוס לא האמין כלל לדתינו ואיך נבקש ללמוד ההגיון או נשוטט ברחובותיו והוא כנוי להטעות האנשים ולעשות מופתים כוזבים וכן יאמרו מכל דבר חכמה שהם יתרחקו מהם בעבור היותם דברי אריסטוטלוס ודברי אנשים לא האמינו בדתינו ולא ידעו הפתאים ההם כי אנו צריכים לקבל האמת מכל מי שיאמר אותו וכל ספרי החכמות שהפתאים המתרשלים קוראים אותם ספרים חיצונים הם לפני ולפנים וכולם היו נמצאים בלשונינו חברו אותם חכמינו אלא שבעונותינו שרבו הפסדנום בגלותינו ומכל ספרים שחבר שלמה המלך ע"ה שנאמר עליו וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף. וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר יוצא בקיר לא נשארו בידינו כי אם שלשה ספרים והם זה הספר אשר אנחנו בביאורו והוא ספר משלי ושיר השירים וקהלת וכל שאר ספריו ודברי חכמותיו בטבע הנמצאות הפסדנו בעת הגלות כי מי שהוא יוצא בגלות וידיו אסורות ורגליו לנחשתים הוגשו ובתיו ועריו שרופות אש עם כל הנמצא בהם לא יוכל להוליך ספריו אחריו. ויש לנו להאמין שמלכי האומות וחכמי הגוים כולם היו הולכים לשמוע חכמותיו בחייו מפיו וגם אותם שהתאוו אחר מותו לדעת החכמות ההם העתיקו מספריו ונשארו חכמות שלמה נמצאות וידועות אצל האומות ואנחנו הפסדנום בעת הגלות. ומן התימה מן העשרים וארבעה ספרים איך נשארו בידינו בעבור רוב התלאות שעברו עלינו. וזה שתראה מן החכמות המדברות על טבע הנמצאות ובחכמות האלהות ומתיחסות על שם אפלטון ואריסטוטליס ודומיהן יש לנו להאמין כי היתה להם התחלה בחכמות ההם מדברים נמצאו אצלם מחכמת שלמה. וגם אפשר שייחשו לעצמם מחכמת שלמה. וכבר ידעת כי חכמת הניגון והיא מלאכה נפלאת ונעלמת היתה כולה נמצאת באמונתינו והמשתדלים בלימודה היו אסף והימן וידותון ודוד ושמואל וכיוצא בהם מאנשי הנבואה והיום אין ממנו אתנו יודע ממנה דבר של כלום והיא כולה ביד הנוצרים. וההגיון שיאמרו המתרשלים כי הוא להטעות השכל ולהראות חלוף האמת הוא בחלוף ממה שיאמרו עליו כי הוא בנוי להיישיר השכל בענין שיבחין בין האמת והשקר. ושלא יטעה האדם בעשיית המופתים ושידע האדם להזהר מן הדבר המטעה והיא סולם לעלות בו אל כל חכמה ולכן כל מי שיתן אמתלאות ויאמר שהוא התרשל מקנות החכמה בעבור שיאמר כי הם ספרים חיצונים וכי הם דברי אפלטון או אריסטו' שהיו חוץ מאמונתינו הוא מכת העצל שאמר כי התעצל מעבודת אדמתו כי שחל בדרך ארי בן הרחובות.