אמר כמו שלא נאה שיהיה השלג בקיץ והמטר בעת הקציר כן לא נאוה שיהיה לכסיל לא כבוד זמני ולא כבוד רוחני כי הוא אינו ראוי אליו.
וזה הפסוק דבק עם הפסוק שלפניו שאמר איש אשר אין מעצור לרוחו ואומר כי האיש ההוא הוא כסיל ולא נאוה לכסיל כבוד כי כשלג בקיץ וכמטר בקציר אינו נאוה כי אינו דבר בעתו כן הכבוד אל הכסיל אינו נאה ולא דבר בעתו. וכצפור שהוא נד מקנו וסופו חוזר למקומו כן קללת חנם והם הקללות שיקללו האנשים הכסיל לו תבוא ואע"פ שיקללהו חנם שלא הזיק אליהם מכל מקום אחרי שיקללהו בעבור כסילותו יגיעו אליו הקללות ההם כי הוא ראוי אל הקללות ואל המכות כי כמו שצריך וראוי השוט לסוס והמתג לחמור כן ראוי וצריך לו השבט לגו כסילים. ואמר עוד אם בהכותך אותו בעבור אולתו ידבר כנגדך דבר נבלה אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה ולפעמים אתה צריך לענות לו כאולתו פן יהיה חכם בעיניו. וסמך לו מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל כלומר הכסיל לא יצלח לכל ואם תשלח דברים בידו יזיקך וכמו שרחוק להמצא שוקים מכונים אל ההליכה לפסח כן רחוק להמצא משל של חכמה בפי הכסילים וכצרור אבן במרגמה שאינו ניכר בה כן הוא הנותן לכסיל כבוד וכחוח עלה ביד שכור כן הוא המשל בפי הכסילים והרב שהוא מחולל כל ושוכר כסיל למלאכתו הוא סוגר בעד האנשים עוברי דרך. או יאמר הגדול שיש בכחו להכניע הכל הוא סוגר בעד הכסיל וסוגר ביד כל עוברי רצונו ועם כל זה לא יועיל כי לדמיון הכלב ששב על קאו כן הכסיל שונה באולתו. ולא הכסיל בלבד הוא כסיל כי גם האיש שהוא חכם בעיניו הוא כסיל ומי שהוא חכם בעיניו הוא שיתעצל מקנות החכמה ואמר עצל שחל בדרך.